מאת ראובן קמינר

נתניהו כבר הצהיר גלויות שיותר משהוא חושש ממאמצים איראניים לחבל בהסכם החתום, הוא חושש מביצוע נאמן של ההסכם מצד איראן. קו מחשבה זה מבטיח עלייה על מסלול של התקפה ישראלית.

מאת עאוני בנא ונסרין עליאן

התוכנית המוצעת לוקה בחוסר בהירות וחלקים גדולים ממנה לא ברורים או לא ישימים, וכי היא אינה כוללת הקמה של מערך מרחבי מיגון פיזיים, שיוכל לספק הגנה אמיתית על חיי אדם בעת מלחמה ובעת נפילת טילים בלב אוכלוסייה אזרחית.

מאת אורי וולטמן

מה צריך להיות היחס של השמאל הישראלי לברית צבאית-פוליטית משולשת בין משטרי הריאקציה הערבית, האימפריאליזם האמריקאי והממשלה בישראל? במילותיו של אלכסנדר פן: "אֲנִי… מְמַצֶּה אֶת כֻּלִי בְּמִלָּה אַחַת: נֶגֶד!".

מאת חיים ברעם

מסתבר שפולחן ביבי, "שמכניס לבית הלבן בנאומו בקונגרס בוושינגטון ומראה לברק אובמה מאיפה משתין הדג", לא נחל כישלון חרוץ. מבחינה מדינית היה הנאום מקח טעות מהרגע הראשון.

מאת חיים ברעם

הזוועה הייתה מוחשית מאוד, כמעט בנאלית. בחלומו הלך ברגל למרכז העיר מביתו ברחביה, ולא פגש בדרך נפש חיה. הכבישים היו ריקים, לא היו בכלל הולכי רגל, ואף הבתים הפיצו ניחוח של עזובה מוחלטת.

מאת שורוק אבו טועיימה

היה לי מאוד קשה אפילו ללכת לראות מה נשאר מהבית, כי פחדתי שלא אוכל לשאת את המראה. לא היו לי כוחות לראות איך עבודה של שנים, של בעלי ושלי, אבדה ברגע אחד בלי שום הצדקה, מבלי שעשינו שום דבר. לי ולמשפחה שלי יש הרבה זכרונות יפים מהבית ולא רציתי שיתקלקלו.

מאת גדעון ספירו

ממשלת נתניהו התפרקה ויש בציבור תחושה של נמאס מנתניהו. אלו חדשות טובות. החדשות הרעות הן שלא נראה שינוי באופק. נתניהו הוא שקרן, מדבר שלום ועושה מלחמה, ממלמל מעת לעת על שתי מדינות אבל מעמיק את מדינת האפרטהייד. מדבר על צדק אבל מעשיר את העשירים ומכביד את עולו על העניים.

מאת מועתז אל-עזאייזה

התחלתי לבכות ויצאתי מהבית של סבא שלי למרות ההפצצות והמלחמה והתחלתי ללכת לכיוון בית החולים כדי לראות אותו. לא פחדתי ולא היה לי אכפת מההפגזות כי שכחתי מכל מה שקורה מסביבי וחשבתי רק על עלאא ומה שקרה לו. נזכרתי בטיולים שלנו ובזמנים שבילינו ביחד.

מאת שאדי ברכה

פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.

מאת גדעון ספירו

כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".

מאת גדעון ספירו

כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.