
מאת חיים ברעם
נתניהו אנטי סיני ומכסח הטרוריסטים הוא ידיד נאמן של הימין בארצות הברית, גם אם כמה מדובריו באו מרקע אנטישמי מוצק; אבל אותו ביבי עצמו נתפס כצבוע אם הוא מוכן לוותר על "המלחמה בטרור" כדי לקדם את יחסיו עם הסינים.
מאת חיים ברעם
נתניהו אנטי סיני ומכסח הטרוריסטים הוא ידיד נאמן של הימין בארצות הברית, גם אם כמה מדובריו באו מרקע אנטישמי מוצק; אבל אותו ביבי עצמו נתפס כצבוע אם הוא מוכן לוותר על "המלחמה בטרור" כדי לקדם את יחסיו עם הסינים.
מאת נירית חביב
מדיניות האפרטהייד והאמצעים הקיצוניים שישראל נוקטת בהם בחברון חורגים בהרבה ממה שנדרש לצרכי ביטחון והם נועדו בראש ובראשונה להבטיח את המשך קיומה של ההתנחלות היהודית שמונה 750 איש בליבה של חברון, תוך סילוקם של הפלסטינים מהאזור.
מאת חיים ברעם
בתחילת השבוע כתבו ברוב העיתונים אודות פריצת הדרך המסתמנת ב"תהליך השלום". פרשנים רציניים בישרו לנו שראש הממשלה בנימין נתניהו עובר "תהליך של שרוניזציה". כך הפך אצלנו שופך הדמים שרון לסמל שלום, משל היה הכלאה בין לובה אליאב ואורי אבנרי. זה אולי מרגיז, אבל לא משנה שום דבר מהותי.
מאת חדוה ישכר
מה שניתן לסבול בתקופת כיבוש זמנית עד השחרור המיוחל, הוא בלתי נסבל במצב של כיבוש מתמשך שקיצו אינו נראה לעין. וככל שהביורוקרטיה מתעצמת כך עולה ערכה של פגישה חשאית עם איש שב"כ שבעקבותיה נפתחים שערי המחסומים.
מאת ראובן קמינר
רבים מאלה הסובלים ממצב חמור של פסימיות הגיעו למצב זה כיוון שהם חשים את הנסיגה במעמד האמריקאי. השקפה זו היא תוצאה של הפנמה של שנים שהשלום שנאבקים עליו כאילו חייב לבוא אך ורק דרך וושינגטון, בעוד שהאמת היא שהסיכויים לשלום אמת טמונים בהשתחררות מהתכתיב האמריקאי.
מאת ראובן קמינר
אפילו התקשורת, הרדומה בדרך כלל, לא יכלה להתעלם לאורך ימים מהמערכה של נתן בלנק נגד הבירוקרטיה הצה"לית קהת החושים. בצורה שקטה, הציב נתן בלנק אתגר למנגנון הגיוס הצה"לי ולדעת הקהל בארץ. בלנק מסרב להשתלב במערכת הדיכוי הישראלית נגד העם הערבי הפלסטיני, וישנם כמה וכמה היבטים של המסר שלו הראויים להתייחסות.
מאת גדעון ספירו
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, נסע לרוסיה להיפגש עם הנשיא פוטין במטרה לשכנעו לא למכור לסוריה טילי קרקע אוויר מסוג S300, שהם יעילים, מדויקים ונישאים לגובה רב. נתניהו לא היה מטריח עצמו לפגישה אלמלא נאמר לו על ידי מפקדי חיל האוויר הישראלי כי טילים אלה, פירושם, חיסול העליונות האווירית המוחלטת ממנה נהנית ישראל כיום.
מאת גדעון ספירו
כמה סמלי ואופייני שההחלטה הראשונה שקיבלה הכנסת החדשה נגועה בגזענות – הארכת החוק האוסר על פלסטינים אזרחי ישראל להתאחד במדינתם עם בני/בנות זוגם מהשטחים הכבושים. זה עשר שנים שהחוק מוארך מדי שנה. מה שאמור היה להיות זמני הופך לקבוע, שהרי אחד מסימני ההיכר של ישראל שאין גבול לזמניות, בעיקר כשמדובר באפליית ערבים.
מאת חיים ברעם
פרופ' גד יאיר, איש המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בעירנו, בישר לנו בראשית השבוע ב"הארץ" על הופעתו של "העם החרדי" שאמור להיות ישות נפרדת מ"הישראלים". את התופעה ממחיש יאיר בדוגמאות מסמרות שיער מהתעלמותם של חרדים רבים (לדעתו) מהצפירות ביום השואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל.
מאת אלי אמינוב
ההתייחסות גלוית הלב לעניין מה שחברי מפא"י כינו 'חילופי אוכלוסין', נבעה הן מתחושת הדחיפות שנוצרה עם החלטת ועידת פיל לאפשר להקים בארץ שתי מדינות, יהודית וערבית, והן בשל העובדה שרק זמן קצר קודם לכן הפכה מפא"י להנהגת היישוב היהודי בארץ. מאוחר יותר קשה למצוא התבטאויות דומות של מנהיגי היישוב.
מאת חיים ברעם
השליחות הפטריוטית של השמאל היא לגרור את האזרחים השאננים במרכז המפה הפוליטית למאבק נמרץ, כדי למנוע את חידוש מעשי האיבה בינינו לבין הפלסטינים. המערכה למען השלום היא מתגמלת יותר מאשר הקרבת החיים בשירות הפטישיזם הקרקעי של ארץ ישראל השלמה.