מאת אביטל טוך
על "זכותו" של האדם לחירות אישית, ואולי על "זכותו" של האדם הפלסטיני להיעצר, להיחקר ולהישפט ללא כל עדות והוכחה של מעשיו; על "זכותם" של קטינים לבלות את מיטב זמנם בכלא; ועל "זכותו" של אדם להיעצר סתם, ללא חקירה. כי על אוכלוסיית השטחים חל הדין הצבאי בלבד.
מאת אלי אמינוב
החלטתו של היועץ המשפטי וינשטיין, לאפשר לממשלה לא להגדיר פעולות חבלה וטרור של כנופיות מתנחלים המכנות עצמן "תג מחיר" כטרור מוסיפה נדבך נוסף לבניין האפרטהייד הישראלי. הכנופיות אינן פועלות בחלל ריק. הן זוכות לגיבוי הן של חלקים מאוכלוסיות המתנחלים והן של חלק מבעלי התפקידים הביטחוניים ומשרתי כוחות אכיפת החוק.
מאת גדעון ספירו
אף על פי שנאום יו"ר הפרלמנט האירופי בכנסת שפע ידידות לישראל, די היה במשפט אחד שהתפרש כביקורת בסוגיית האי שוויון בחלוקת המים בין המתנחלים לפלסטינים, בכדי להקפיץ את הימין הישראלי הפשיסטי שלובש מיד מסיכה פטריוטית, מגייס את השואה ומכתים אותך כאויב המדינה.
מאת נירית חביב
הכפר נבי סמואל נמצא צפונית-מערבית לירושלים, באחת ממובלעות "מרחב התפר" שנוצרו במקומות בהם חומת ההפרדה אינה עוברת בתוואי הקו הירוק. תושבי הכפר סובלים ממסכת התעללות אכזרית ומשורה של הגבלות חמורות מצד המינהל האזרחי ורשות הגנים והטבע, שתכליתם לייאש אותם ולגרום להם לעזוב את המקום.
מאת מרים שיש
צירוף המילים "מרחב התפר" נשמע כמו תפר עדין ואנושי שמשני צדדיו קיים מרחב מחיה של שתי אוכלוסיות אזרחיות. במציאות – הגדר מפרידה את החקלאים מאדמותיהם הכלואות עתה במרחב התפר, ומגבילה מאוד את הגישה אליהן. דבר זה פוגע אנושות באמצעי הקיום ובפרנסה של החקלאים, וכרוך בייסורים ובתחושת חוסר ביטחון מתמדת.
מאת רעיה ירון
גדלתי בקבוץ גניגר על ערכים ברוח הציונות המתחדשת. עד היום ערכים אלה מדריכים אותי. באותה עת לא היה צורך במנהלת שתנהל את הערכים. תרמנו בגאווה לקק"ל. חונכנו שצה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. היום, כשאני מנסה לבחון מה נשאר מאותם ערכים, אני משפילה את עיני מבושה.
מאת גדעון עשת
ביום ראשון האחרון, 26 בינואר, התחיל בדאבוס שבשוויץ מפגש שכותרתו "שוברים את הקיפאון". וזה אופיו של הוויכוח הפוליטי הישראלי: מצד אחד נמצאים אלה שלא מוכנים לוותר על 100% מהשטחים הכבושים ומצד שני עומדים אלה שלא מוכנים לוותר אפילו על 10% מאותם שטחים.
מאת שמואל אמיר
גם בכלא הישראלי כלואים היום פלסטינים רבים שלחמו למען שחרור עמם מהכיבוש ומתוארים כפושעים עם "דם על הידיים". הבולט שביניהם, אשר הציבור הפלסטיני רואה בו, ובצדק, את ה"מנדיבה" (הכינוי של מנדלה מימי מאסרו הארוך) שלהם, הוא מרואן ברגותי. רבים ישאלו הכיצד אפשר להשוות את ברגותי למנדלה?
מאת מיכל צדיק
גם מח"ט חברון כיבד אותם בנוכחותו, פעמיים, ודרש לפנות את המקום. סכנה ביטחונית הגן הזה. אסור לו להיות שם, חס וחלילה שילמדו שם ילדים קטנטנים. מתנחלי חברון בחסות הצבא ממשיכים בביקוריהם האלימים, אבל ע' וחברו ג' נחושים בדעתם להמשיך ולהפעיל את הגן. הגן פתוח ופועל, ללא ציוד וכמעט ללא חימום, עם שתי גננות ושתי מתנדבות.
מאת נעמי בנצור
הרחוב הראשי בכפר הקטן, מרכז החיים שלו, משמש גם כמרכז קניות ועסקים לכפרים הסמוכים ולמתנחלים מהסביבה, שמגיעים לקנות כאן מצרכים ושירותים בזול. לאורך הרחוב הצר עובר כביש 55 – עורק תחבורה דו סטרי ומרכזי בגדה לפלסטינים וישראלים כאחד. בהיעדר תמרורים להסדרת התנועה, כלי הרכב נוסעים בו במהירות גבוהה מאוד.
מאת חיים ברעם
רגב היא כאמור "סהרורית" לדעת רבים. אבל מצביעי העבודה או "יש עתיד" הם סהרורים בדיוק באותה מידה. הדור הולך ופוחת, הימין הגזעני הודף את המחסומים האתיים והדמוקרטיים ומשווק את מרכולתו האפלה בגלוי. כדי להשתחרר מהסהרוריות עלינו לגלות את הנתיב המוליך אותנו לאור בקצה המנהרה, ולהאמין בסיכוי לשנות כאן דברים יסודיים.
