מאת שמואל אמיר
הלחץ הפלסטיני-ערבי עשוי להגיע לנקודת רתיחה ולצאת משליטה. ארה"ב נחלשה מבחינה מדינית וחיה בצל משבר כלכלי ענק. היא מגיעה למצב פרדוקסלי: מול הסערות באזור ארה"ב נזקקת לישראל יותר מבעבר. מאידך, התמיכה מגבירה את הסערה. האם אי פעם תאלץ ללחוץ על ישראל לסגת מן השטחים?

מאת נועם חומסקי
יום אחד, וזה חייב להיות בקרוב, העולם יגיב לקריאתו של עו"ד זכויות האדם העזתי המכובד, רג'י סוראני, בזמן שהפצצות נפלו שוב על ראשיהם של אזרחים חסרי הגנה בעזה: "אנו דורשים צדק ואחריות (accountability). אנו חולמים על חיים נורמליים, בחופש וכבוד".

מאת נעמיקה ציון
אז בואו נראה מה בדיוק קיבלנו בתמורה: עוד קאסמים, עוד הרס, עוד חרדה, עוד פחד, עוד דם, עוד שנאה, עוד תאוות נקם, עוד אובדן אמון. הכל כלול. כל פעם יותר עמוק. כל פעם פחות הפיך. כל תושב בשדרות יודע שכשאר יוצאים למבצע הבא, הוא נכנס לכוננות ספיגה. אלא שהפעם מדובר בטירוף של מדינה שלמה.

מאת זיאד מדוח
אנו זקוקים להכרה בינלאומית ורשמית בפלסטין החופשית והעצמאית. אנו זקוקים להחלטות בינלאומיות אמיצות שיחייבו את ישראל להכיר בהסכמי השלום שנחתמו עם הפלסטינים וחשוב מכל: שיאלצו את ישראל להכיר בחוק הבינלאומי. אנו מצדדים בשלום צודק ובר-קיימא. אבל לא יהיה שלום ללא צדק.

מאת שמואל אמיר
עם סיום מבצע עמוד ענן יש לשאול מה היו המטרות שלשמן יצאה ישראל למסע ההרג וההרס בעזה? מתקפה שהראתה שוב, שלמרות הררי הנשק והכסף האמריקאי אין להכניע (אפילו חלק) מן העם הפלסטיני.

מאת זיאד מדוח
ברצוני לפנות אל מועצת הביטחון של האו"ם, שאמורה לדאוג לביטחון העולם: בעזה אין לאן לברוח, אין מקלטים כדי למצוא מחסה בפני המטוסים הישראלים השבים ותוקפים מדי חמש דקות – לרוב נגד בתי האזרחים. מי אמור לדאוג לביטחונם? ארגון האומות המאוחדות אמור להבטיח את שלום העולם.

מאת חדוה ישכר
אוקטובר מבשר את עונת המסיק. היא קצרה ומרוכזת, ובגדה המערבית היא מחייבת מאמץ מיוחד כדי להספיק ולמסוק כמה שיותר זיתים לפני בוא הגשם או לפני שמתנחלים יפגעו בעצים.

מאת חיים ברעם
הגיע הזמן להפריך גם את ההכפשה המגוחכת כלפי השמאל ואת הפקפוק במניעיו. הפוזה של ברנע כלפי השמאל העקבי היא מסוכנת. ההסתגרות המפחידה של החברה הישראלית בגטו דתי-לאומני היא סכנה קיומית וניתן לסכל אותה רק בברית עם האזרחים הערבים. לרגשות האשמה שברנע מייחס לנו אין שום תפקיד בחזון המדיני הזה.

מאת שמואל אמיר
דוקטרינת אובמה היא עלייה לדרגה חדשה של ניהול מלחמה. הוצאה להורג של האויב בלי משפט ובלי חוק. מלחמה של עשירים וחזקים נגד החלשים: מינימום קורבנות לתוקפים – מקסימום הרג לקורבנות. זה האיש וזו המדיניות שהליברלים ואנשי השלום שלנו מייחלים להם ומקווים שיפסיקו את הכיבוש הישראלי בשטחים.

מאת ראובן קמינר
המציאות הקודמת באזור שיצרה בעבר מעין מרחב בו אפשר היה בכלל לדון בפתרון הסכסוך הולכת ונמוגה, והיא לא תחזור. התנאים החדשים שישפיעו על עתיד היהודים הישראלים במזרח הערבי הינם עדיין בהתהוותם. יש על כן להתכונן במישור העיוני, בהדרגה ובזהירות לדיון על נוכחות של יהודים ישראליים באזורנו, שלא במסגרת מעצמה מזויינת מכף רגל עד ראש.

מאת חדוה ישכר
ספרה המומלץ של יעל ברדה אינו חוזה את העתיד המיוחל, אלא עוסק במציאות הקשה הנוכחת-נסתרת, ומוסיף ידע חשוב ביותר למדע הכיבוש. ויתרה מזאת, הספר לוקח חלק במאבק נגד הכיבוש בעצם תביעתו מאיתנו להיות עדים לאלימותם המואפלת של מנגנוני הכיבוש, ולו רק בעצם מעשה הקריאה.