מאת עודד גולדרייך
העובדה שהקפיטליזם נקלע למשבר אין משמעותה חיסולו. משבר כזה פותח אפשריות לחיסול הקפיטליזם (ע"ע מהפכה) אך ישנן גם אפשרויות לפתרון קפיטליסטי של המשבר. כך קרה בכל המשברים בעבר. אלא שהפתרונות הקפיטליסטים למשברי הקפיטאליזם רק מעבירים את הבעיה למקום אחר או למישור אחר, ואפילו יוצרים בעיות חמורות יותר.

מאת חיים ברעם
אין כיום איזון, ואף לא מראית עין של איזון. הזירה הפוליטית מורכבת עתה מימין חזק מאוד, מתוגבר בכל נציגי הציבור הדתי והחרדי, ושלוש רשימות חלשות יחסית של המרכז הלאומני: מפלגת העבודה, "התנועה" (לבני) ו"יש עתיד" (יאיר לפיד). מרצ וחד"ש מאיישות לבדן את הצד השמאלי של המפה.

מאת גדעון עשת
על הלאמה משלמים. אפילו חנין מציע לשלם לתשובה ועופר על אובדן רווחי משאבי הטבע בעת הלאמה. זה יעלה הון עתק. האם לא יותר פשוט, הגיוני, זול ורצוי פשוט לקחת את המס הראוי?

מאת חיים ברעם
בתרחיש הזה לא תסתפק גלאון בהבלטת הנחישות של מרצ לא להשתתף בממשלתו העתידית של ביבי אלא תעצב מערכת שלמה של עקרונות חלופיים. מִפנה כזה יהפוך את מרצ לחלק מהשמאל האירופי, ויאפשר לה לרשת את מקומה של העבודה בכל המוסדות הסוציאליסטיים ביבשת, שמהם תגורש במוקדם או במאוחר.

מאת גדעון ספירו
כמה זמן תמשיך ארה"ב של אובמה לחפות על ישראל הקולוניאלית, לספוג את כל שיגיונותיה ולהידחק עקב כך לבידוד בקהילה הבינלאומית? אם אובמה הוא רציני בהצהרותיו על מחויבותו לזכויות אדם, מצופה ממנו כי יתנה את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל בסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד ששורר כיום בשטחים הכבושים.

מאת חיים ברעם
איך נתגבר על אובדן הדרך, על ניתוק הזיקה שלנו מהתרבות העברית, מהשירים, מהספרות, מההיסטוריה? האם נפקיר את הכול בידי פשיסטים ומסלפי תולדות עמנו, ונסכים שהשליטים שלנו יביאו חורבן על כל הישראלים בלי קשר להשקפת עולמם ולרמתם המוסרית?

מאת חיים ברעם
מערכת הבחירות 2013 איננה אלא משחק, שעשוע לא תמים אבל עם כמה אספקטים מבדרים. אחרי שהאבק הדקיק של המאבקים הקלילים ייעלם, תקום ממשלה חזקה מאוד. למונח "אופוזיציה" יש רק משמעות מפלגתית, אבל לא רעיונית.

מאת גדעון עשת
הדיון על בטחון תזונתי עוזר להבדיל בין שמאל וימין במדיניות רווחה. הימין, עתיר חמלה, יגדיר עניים  הסובלים  מאי ביטחון תזונתי, וייתן להם תלושי מזון. השמאל, למי שתוהה, ידאג שלכל ילד יהיה מזון שיסופק לו במערכת החינוך בלי קשר למוצא והכנסת הורים.

מאת חיים ברעם
הפוליטיקה הישראלית הסבוכה (אבל הצפויה עד לכאב) מקנה עתה פירוש חדש לדחיקת הקץ. עכשיו אנחנו עוסקים בפוליטיקאים, בעיתונאים ובאזרחים מן השורה, שמבקשים להתעלם איכשהו מהתהליכים במדינה, באזור ובעולם, כדי לנכס לעצמם ואולי גם לכולנו עוד יממה, עוד שבוע, עוד חודש של הפוגה מהמאבק הקיומי ובעיקר מהספק המקנן בנו לגבי העתיד.

מאת חיים ברעם
כיוון שההכרעה בכל הנושאים החשובים כבר נפלה, נוטים אנשי שמאל להתייחס לבחירות הקרובות במרירות עצובה (אולי גם בהומור), ומתקשים מאוד להסביר לבני 18 עד 35 את הסכנות ממצב הדברים הזה. בני דורי חוו בחירות כאלה בשנת 1981, וגם אז נפלו כל האזהרות על אוזניים ערלות.

מאת גדעון ספירו
לפני מספר ימים הלך לעולמו, בגיל 90, סנאטור ג'ורג' מקגוורן. מקגוורן ייצג בעיניי אמריקה אחרת, שוחרת שלום וצדק חברתי. הוא היה אבן שואבת לדור הצעיר, אידיאליסטים כמותו שנאבקו למען אמריקה שמייצאת חיטה ולא כלי נשק.