מאת איתן קלינסקי
לתשומת לב הדיקאן ההתייחסות שלי היא במיקרו ולא במקרו, אין לי כלים לקבוע מסמרות של מקרו, אני מצביע על עוצמת הפיחות בסולם הערכים בחייה של אוניברסיטה אחת מנקודת מבט התחומה במיקרו. אני מתייחס לתמונה, בה מותר לקבלן עבדים לפסול יוזמה חברתית בין כתל מוסד אקדמי, ולדיקאן אין מה להגיד.
מאת ראובן קמינר
חד"ש בהרכבה היהודי-ערבי ובהשקפת העולם הרעיונית שלה היא התקוה של השמאל המהפכני בישראל. אך גם עליה חל הכלל שאם לא מתקדמים אז נסוגים. חד"ש חייבת לרענן את עצמה באופן יסודי, צעד אחרי צעד.
מאת ישראל פוטרמן
האופוזיציה היחידה הבלתי מאורגנת היא זאת של אלו שמאסו בפוליטיקה הנוכחית, "הישנה והחדשה", ונמנעו מהשתתפות בהצגה. המסוכנות שלהם לשיטה התבטאה בשטיפת המוח בסגנון של "מי שמצביע משפיע" שהתנהלה באגרסיביות לא פחותה מתעמולת הבחירות האחרת, והביאה "לגוש חוסם" שלא קיים, ולפוליטיקה חדשה הגרועה לפחות כמו הישנה.
מאת אור שי
האלטרנטיבה לקפיטליזם היא סוציאליזם. הדרך אל הסוציאליזם עוברת בתחנות שונות, ואחת מהן היא הבחירות הקרובות. בשביל להחליף את הקפיטליזם, צריך להצביע ביום שלישי לרשימה הסוציאליסטית היחידה. לרשימה שמאמינה בשוויון, בצדק חברתי, בשותפות יהודית-ערבית. זו הסיבה שאני אצביע חד"ש.
מאת אפרים דוידי
מטרת המאמר היא לבחון את הדומה ואת השונה במחאה החברתית ומחאת העובדים בישראל, בתוניסיה ובמצרים. ננסה לתת מענה לשאלות: האם ישנם קווי דמיון בדרישות המוחים? מהו תפקידם של האיגודים המקצועיים? האם למחאות ולשביתות בשלוש המדינות שבמזרח התיכון ישנו רקע משותף: הגלובליזציה הקפיטליסטית והשלכותיה החברתיות?
אם אתם כותבים, עורכים, מפעילי אתרים ובלוגים חברתיים ופוליטיים, פעילים ופעילות בפייסבוק, מצייצים בטוויטר או משתמשים מתמידים ביוטיוב, אתם מוזמנים לקחת חלק בהרצאות, בסדנאות ובדיונים המתוכננים. ביניהם: אקטיביזם אונליין; תפקיד הרשתות החברתיות; תוכן חתרני או תוכן מגייס; עלייתם ונפילתם של הבלוגים הפוליטיים; טכנולוגיות חדישות בשירות השינוי החברתי ועוד.
מאת אפרים דוידי
אותה שכבה של עובדים שגילתה חריצות יתר במהלך המחאה של השנה שעברה, מתרגמת כעת את הקפיצה בתודעה עם הרצון להילחם על מקום העבודה – על הפרנסה. אלה אותם העובדים שהבינו שהעסקה פוגענית הולכת יד ביד עם פחד והפחדה, פירור בקרב העובדים ותודעה מעמדית נמוכה. לא עוד.
מאת גדעון ספירו
רבים מכירים את הביטוי "חוצפה ישראלית". ואכן, זו חוצפה ישראלית לדרוש מכל העולם לפעול נגד פצצת אטום איראנית שעה שישראל הכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני ומצוידת במאות פצצות אטום. הפיתרון מצוי בריכוז כל המאמצים הבינלאומיים בפירוז המזרח התיכון מנשק השמדה המונית, שבמסגרתו תפורק ישראל, בתהליך מבוקר, מנשקה הגרעיני כמו גם הכימי והביולוגי, כך שאיש לא יוכל לעשות שימוש בנשק זה.
מאת אפרים דוידי
השילוב הקטלני הזה: פגיעה נמשכת ברמת השכר והרווחה של העם, המשך הוצאות הביטחון מופרזות ושאינן יודעות גבול יחד עם עשירים החוגגים כאשר היתר משלמים את מחיר החינגה; הביא את יוון למשבר הכלכלי הקשה בתולדותיה. ממשלת ה"פליק-פלאק" הישראלית צועקת וזועקת "יוון-יוון!", אבל, יוון כבר כאן.
מאת חיים ברעם
הניאו-ליברליזם משתלם רק למעטים אבל מיושם על ידי אלפים מחוסר ברירה תעסוקתית או קיומית. נתניהו, אהוד ברק, אביגדור ליברמן ויובל שטייניץ הם סוכני ההון בתוך המערכת השלטונית. אם הזעם לא יופנה נגדם ונגד הבוסים שלהם, בעלי ההון, הפגנות המחאה יהיו רק שסתום להוצאת הזעם ולא בסיס לשינוי חברתי.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
שערוריית הליבור נחשפת כשברקע תנועות חברתיות באירופה, ארה“ב, וישראל קוראות לשינוי בסדרי העדיפויות. לתנועות אלה השפעה מעטה על האופן שבו מתנהלות הכלכלות, וזאת בגלל שהבנקים העולמיים מתנהלים כמו קרטל פשע עם אחיזת חנק על ממשלות העולם. ממתי לאירגוני פשע אכפת מדעת ציבור?
