מאת אפרים דוידי
לכאורה, הכלל הפיסקלי החדש מבטיח גידול תקציבי מתמשך. אך לדברי חוקרי מרכז אדוה, "הגידול התקציבי בשנתיים הקרובות יהיה קטן ביותר, והוא יהיה קטן אף יותר במהלך העשור הקרוב. בעוד שהכלל הפיסקלי החדש מאפשר להרחיב את התקציב, תקרת הגירעון מהווה חסם בפני הרחבה במלוא השיעור של הכלל". לפני המוחים במאהלים, עומד אתגר כביר: לדרוש את שינוי הרכב התקציב, לדרוש את פריצת מסגרתו ולדרוש את ביטול חוק ההסדרים.
מאת רג'א זעאתרה
דבר אחד אני יכול להבטיח: אנחנו נמשיך להיאבק יחד – ערבים ויהודים – למען צדק, למען שלום, למען שוויון, למען עתיד טוב יותר, למען עתיד צודק יותר לשני העמים.
מאת עודה בשאראת
קהל נפלא… המהפכה רק התחילה. כשבפעם הראשונה אנו פורצים את הגבולות שתחמו אותנו במעגלים סגורים ומסוגרים. וכשאני מסתכל על הקהל הנפלא הזה, כשערבים ויהודים ביחד, כשחילוניים ודתיים ביחד, כשצעירי העיר והכפר ביחד.. אז למהפכה זו יש רק דרך אחת. דרך הניצחון.
מאת חדוה ישכר
המאבק לזכויות עובדים זכה להכללה הקצרה: "יצירת סביבת תעסוקה הוגנת". האם די בכך למחאה הדורשת את שינוי הסדר הכלכלי והחברתי? כי אם את דירותינו בנות ההשגה יבנו מהגרי עבודה סינים שנכבלים למעסיקיהם; ואם את משרדינו תמשכנה לנקות עובדות קבלן מנוצלות; ואם תימשך אפליית אזרחי המדינה הערבים; ואם המוחים עצמם לא יורשו להתאגד במקומות עבודתם, מה השגנו?
מאת חיים ברעם
בגיל מסוים כבר קשה לנו להפנים חידושים כלשהם, שלא לדבר על המהפכה הטראומטית ברחובות, שמבשרת גם את היווצרותה של תרבות עממית שונה. קיימת במחאה קריאה גלויה לשוויון חברתי, ובתוך הסיסמאות מקופלת גם כמיהה עזה לשלום, לחיים נורמאליים וטובים. את קיץ 2011 נזכור לשנים רבות. בנינו ובנותינו עשו גדולות ונצורות בחודש האחרון, ואין לנו אלא להתבונן בהם בהשתאות ובאהבה.
מאת מתן קמינר
אז איפה אנחנו? האם אנחנו בעיצומה של חזרה מזויפת, המסתירה את דיכויים של הפלסטינים ואף משתתפת בו? או שמא מדובר בתחילתה של חזרה אמיתית, המאחדת ערבים ויהודים בתנועה עממית אנטי-קולוניאלית וגם אנטי-קפיטליסטית? האם ה"שעב" ב"א-שעב יוריד אסקאט א-ניזאם" וה"עם" ב"העם דורש צדק חברתי" יכולים להפוך לעם אחד – אולי לא רק בישראל ופלסטין אלא באזור כולו?
מאת שהאין נסאר
אוטוטו אנו נכנסים ליום השביעי שלנו במאהל בוואדי ניסנאס, שכבר קיבל מבלי יותר מדי מאמץ הד גדול בכל רחבי הארץ. אך, העבודה הקשה נמשכת כל העת. הגיע הזמן לסיכומים.
מאת אלעד לפידות
ההיסטוריה של הצדק החברתי בישראל תתחיל כאשר 300,000 האנשים שיצאו באוגוסט מתל-אביב יפגשו ויתאחדו לחברה צודקת אחת עם 300,000 אנשים שייצאו בספטמבר מרמאללה. נשמע בלתי-אפשרי? קשה להאמין מה 600,000 אנשים יכולים לעשות.
מאת שירה אוחיון
במשך שנים הפרידו בינינו עם חומות וגדרות עשויות בטון שנאה וגזענות, ושיסו אותנו זה בזה להילחם על פירורי הפירורים שהותירו לנו הטייקונים אחרי שהשתלטו על כל משאבי המדינה. היום אנו ניצבים כאן כולנו: נשים וגברים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, עולים וותיקים, דתיים וחילונים אזרחי הדרום המרכז והצפון, מהגרי עבדות ופליטים מאוחדים יחד להשיב את הריבונות על המדינה לידינו האזרחים. צדק חברתי וצדק חלוקתי. לא נתפשר על פחות מזה.
מאת אשר דוידי
במה נתניהו צודק? ישנו משבר קפיטליסטי ההולך ומעמיק בעולם. אבל אם הממשלה באמת ובתמים מעוניינת למנוע משבר חברתי בישראל, עליה לשנות את המדיניות החברתית והכלכלית מן היסוד. רווחה חברתית יחד עם הבטחת הכנסה ראויה לעובד ולמובטל, ביכולתן למנוע משברים או העמקתם.
מאת איתן קלינסקי
12 שנים החוק הזה שחור על גבי לבן כתוב בספר החוקים של מדינת ישראל. חברת הכנסת תמר גוז'נסקי מסיעת חד"ש הצליחה להעביר את החוק כבר בשנת 1999, אבל כל שנה החוק מתמוסס ומתאדה בחוק ההסדרים העמוס לעייפה. יושבי המאהלים בכל הארץ, אל תתפשרו!!! החוק של תמר גוז'נסקי חייב לקרום עור וגידים.
