מאת אורלי בנימין
טרכטנברג הוא גם יו"ר הועדה לתכנון ולתקצוב ההשכלה הגבוהה. הוא המכיר יותר מכל אדם את עוולות תת-התקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה: תת-תקינה לסגל עבודה בכיר; ניצול וקיפוח של מורים מן החוץ ושל הסגל הזוטר וגולת הכותרת של העוולות העסקת עובדות הניקיון דרך קבלנים וחברות ענק שרווחיהן נדמים בעיני טרכטנברג חשובים יותר מתנאי ההעסקה של העובדות.
מאת אפרים דוידי
נשאלת השאלה: האם אפשר לעשות אחרת? הרי "כל העולם נוהג כפי ששטייניץ נוהג". רנאטו סימואס, חבר פרלמנט ממפלגת העובדים של ברזיל סיפר כי ממשלתו, בראשות הנשיאה דילמה רוסף, נוקטת במדיניות של הרחבת הרווחה, הגנה על התוצרת המקומית, ועידוד הצריכה כדי לחזק את החברה הברזילאית מול פגעי המשבר. בברזיל סבורים שאפשר לעשות אחרת.
מאת איתן קלינסקי
קו החוף של יפו עשוי להיות מכרה זהב ליזמי נדל"ן. למכרה ההון נמצא פטרון נאמן בדמות רון חולדאי, ראש העיר תל אביב יפו. ראש עיר שנותן ידו לאישורי בנייה לבעלי חברות, שצריחי בניניהם לא רק יגרדו שחקים, אלא יגרדו סכומי עתק תוך סגירת אוויר ונוף לתושבי העיר, ותוך זריקת תושבים ערבים , אזרחי מדינת ישראל, מבתים, בהם הם חיים עשרות רבות של שנים.
מאת חדוה ישכר
מובילי המחאה מבטיחים להמשיך בה גם אם המאהלים יתרוקנו, אך יש לקוות שלקראת הצעדה הגדולה המתוכננת להתקיים ב-3 בספטמבר הם ינצלו את זמנם לחשיבה מחודשת על מקומו של הפוליטי בתביעה לצדק חברתי. המוחים בשם העם לא יוכלו לדרוש ביטחון אישי וחברתי אם לא יעלו לשיח המחאה תביעה פוליטית לסיום הכיבוש.
מאת אפרים דוידי
המסקנה הברורה העולה מן הריאיון הארוך היא שקיימת במחאה אשליה אחת, שיש צורך לנפצה במהרה, והיא שיש על מה לדבר עם הממשלה בה שטייניץ מכהן כשר האוצר. הממשלה לא רוצה ולא מסוגלת להתיר את הקשר ההדוק בין השלטון להון. ועוד: המסקנה העולה ברבים מהדיונים הכלכליים והחברתיים במאהלים בשבועיים האחרונים היא שהמחאה צריכה להיפרד מהממשלה והממשלה חייבת להיפרד מהשלטון.
מאת אורי אבנרי
באנחת רווחה חזר נתניהו לסגנונו הרגיל. הנה הוא עומד, מוקף באלופים, גבר-גבר, הלוחם הנחוש, מגן ישראל. צדק חברתי ושלום הם שני הצדדים של אותו המטבע. אי-אפשר להפריד ביניהם. ולא רק מפני שהם מבוססים על אותם העקרונות המוסריים, אלא מפני שגם ברמה המעשית הם תלויים זה בזה.
מאת נעמה נגר
אציע נקודת מבט השוואתית על ההפגנות בישראל ובוויסקונסין, שמוסר השכל בצידה. הם פספסו הזדמנות פז לנצל את הקמפיין להדחת סנאטורים רפובליקאים (שעליו נשפכו עשרות מיליוני דולרים) להסברה ציבורית. כדאי לנו לא להתעורר ביום שאחרי ה"מהפכה" רק כדי לגלות שניכסנו בשמחה את "מעמד הביניים" על חשבוננו, העובדים.
מאת חיים ברעם
גם בישראל גילינו אנשים חדשים, החל במתמחים בקרב הרופאים וכלה בעובדים הסוציאליים ובסטודנטים, שמבקשים דרך חדשה לחיות כאנשים ונשים גאים ובני חורין בארצם. בבריטניה מבקשים להציב את הנאורות כאנטי-תזה לדיכוי הנשען על טיפוח שיטתי של בוּרות; כך קורה גם אצלנו.
מאת גדעון ספירו
סולידריות חברתית וערבות הדדית הם עקרונות נעלים, אבל לא בכל מחיר ולא עם כל אחד. המחאה הרשימה עד כה בעוצמתה והיקפה. אני מקווה שהיא תגלה עמדה מוסרית גם בתחומים שעד כה נמנעה מאזכורם, ולו יהיה זה במחיר עימות עם תומכי הכיבוש. כי צדק חברתי ראוי לשמו לא נועד ליהודים בלבד.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
הצדק החברתי של העתיד חייב להיראות אחרת מזה של הדור הקודם. הוא חייב להיות צנוע יותר, הוא חייב להכיל צדק אקולוגי. הוא צריך לכלול עדנה חדשה לעבודת כפיים בחקלאות ובתעשייה, וצריך להרחיב את המתחם החברתי המשותף. הוא צריך לכלול יותר ערבות הדדית, לכל המין האנושי, ופחות תחרותיות והצלחה אישית.
מאת עלא חט'יב
היכולת לשאול ולערער על הקיים היא המובילה מהפכות ושינויים במציאות שלנו. היכולת הזו מדבקת. אדם אחד שקם ושואל – למה ומדוע?! הוא שמתחיל שרשרת של שינויים, ובהמשך מהפכות. הקפיטליזם החזירי אשר נגדו יוצאים בימים אלו, מגיע לצורתו החמורה ביותר כאשר הוא פוגע בעובדים. הוצאות הן צד אחד של המטבע, הצד השני – הוא ההכנסות. הקושי להרים את הראש ולתהות אודות הסדר הטבעי משותף למחאות כולן, ודורש אומץ רב. כשמדובר בעובדים הנאבקים על זכויותיהם – הדבר דורש תעצומות נפש של ממש.
