מאמרים מאת חיים ברעם:
ימים קשים
בחמש עשרה השנים האחרונות (אולי עוד קודם) ניסיתי לתעד כאן את התקפלות השמאל המתון, הוורדרד, ואת התמזגותו עם המרכז הלאומני. התהליך הזה הושלם עתה. כל מי שהיה מועמד להתקרנפות, הגיע ליעדו ומפגין הנאה אדירה מעצם העובדה שהוא חושב כמו כולם. כמו המלך אגריפס הראשון, שנודע בשל מוצאו האדומי, גם מוטי קירשנבאום, ירון לונדון, משה נגבי (!) ועדר היונים לשעבר בתקשורת ...
מול האש והרהב
ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, איש חכם שהציל כבר ממשלות ישראליות כושלות מהסתבכויות אומללות במיוחד, היה מראשוני אנשי הממסד שקראו לישראל להידבר עם החמאס ולהכיר בניצחון התנועה בבחירות לרשות הפלסטינית. הסכמתי איתו אז ואני מסכים איתו גם עכשיו. הלוי טען השבוע בטלוויזיה שישראל צריכה לנצל את ערוץ ההידברות עם איראן ולהכיר בתפקיד שלה כמעצמה אזורית, ובכך לפתור גם את משבר ...
ההידרדרות המפחידה של סבר פלוצקר
גם לספקנים מקצועיים ולפרשנים האמונים על רלטיביזם מוסרי ופוליטי קשה לעכל את המפנה החמור שחל ברעיונותיו של סבר פלוצקר, אחד מזקני השבט ב"ידיעות אחרונות". העיתון של המדינה חשוב מאוד בעיני, בשל פריסתו הרחבה וגם משום שרמתו גבוהה יחסית ליומונים פופולריים במערב. פלוצקר, יליד פולין ואיש עם השכלה רחבה, מהווה בעצם אנטיתזה לשרלטנות החובבנית שפשתה בתקשורת הישראלית. האיש לא קוסם לי, ...
בזכות הסובייקטיביות
קראתי בשנה האחרונה מבחר של ביטויים בכתבות של פרשנים רבים מ"מעריב" על כמה מאנשי השמאל והשלום בתקשורת, בעיקר על גדעון לוי מ"הארץ" ("התעמלן האש"פיסטי"), שהזכירו לי ואולי גם לכמה קוראים אחרים את ההסתערות הפאשיסטית על העיתונות הליבראלית ו"היהודית" בין שתי מלחמות העולם. הסגנון הוא תמיד נבזי ומחשיד, הטון היסטרי ומלא שנאה כלפי טובי הישראלים החשים תיעוב ובחילה כלפי הממשלה ששלחה ...
קרובים רחוקים
ידידי ירון לונדון, ידיד בלי מרכאות ואחד מחביבי האמיתיים בתקשורת, הוא כמעט בן-גילי, ובשנים האחרונות התחלתי לגלות שיש לי מכנה משותף עם ילידי הארץ בני-דורי. הם ספגו פחות או יותר אותם ערכים שניסו להנחיל לי, סבלו באותם בתי-ספר, עברו אותה שטיפת מוח, האמינו בצדקת הדרך, שרו אותם שירים והם מתבוננים בעברם באותה סלחנות מבודחת. זה לא אומר שיש לנו השקפת ...
כביסה מלוכלכת
לפני 22 שנה כתבתי טור במוסף מעריב "סופשבוע" על פרשת המחתרת היהודית במצרים בשנות ה-50. אין טעם לדוש עכשיו בכל פרטי הסיפור, אבל הטור שלי הוקיע את עצם המזימה להשתמש ביהודי מצרים כדי ליזום פעילות טרוריסטית, שמטרתה היתה, כזכור, לסכסך בין מצרים הנאצריסטית לבין מעצמות המערב. הטמנת הפצצות במוסדות תרבות אמריקאיים ובריטיים בקהיר נכשלה, אנשי המחתרת נעצרו וכמה מהם נתלו. ...
עדות אילמת
עמיר פרץ היתוסף, בסופו של תהליך די קצר, לרשימת המאכזבים מקרב מנהיגי מפלגת העבודה ולמרבה האירוניה כל הקמים עליו בתוך צמרת המפלגה גרועים ממנו בהרבה. לא נותר לי, ברוח הימים האלה, אלא לצטט את סמואל אטו, חלוץ ברצלונה ונבחרת קמרון, שזעק לעבר מכפישיו הגזעניים בעיצומו של משחק חוץ בכדורגל את המלים no mas, כלומר, "לא עוד". כשל כוח הסבל, ואפילו ...
ביבי והכומר המוודה
מנהיג הליכוד בנימין נתניהו יזם את הראיון האוהד עם ארי שביט במוסף "הארץ" בשבוע שעבר, או לפחות את עיתויו. שביט, שרגיל להוציא הצהרות מעניינות מאנשי ימין מרוככים, קפץ ובצדק על המציאה. בעצם, הוא כותב את הדברים במפורש: "נתניהו תמיד יותר נעים כשהוא מוכה. פחות יהיר, פחות מתנשא, יותר קשוב" ("יש כאב. אני לא מתבוסס בו"). כך נוצרה עסקת חבילה בעיתון ...
האולמרטים בוואשינגטון
האולמרטים כבשו כמדווח את ואשינגטון. ראש הממשלה הרשים ככל הידוע לנו את חברי הקונגרס בנאומו המזהיר ועליזה אולמרט פיזרה הצהרות נאורות בצד ביטויים רגשניים של התפעלות מופרזת מאישיותו של נשיא ארצות-הברית, ג’ורג’ בוש. היא הייתה חייבת להבין שאנשים ונשים מסוגה בארצות-הברית עצמה מתעבים את בוש, ושיש להם מאגר עצום של סיבות משכנעות. אבל לגברת אולמרט עוד נשוב בטור הזה. אסור ...
בגנות ההיסטריה
רק לפני שבוע נשטפה הארץ בהיסטריה אנטי איראנית, והתגובות שקראתי ושמעתי בכל מקום הזכירו לי עלון משוכפל של חוסי בית חולים לחולי נפש. רבים גילו גם חוש מעשי מפותח, והציעו שישראל תנקוט בצעדים דרסטיים נגד המדינה המוסלמית. ההמלצות להטיל על איראן פצצה אטומית היו מתונות יחסית, ובמציאות שנוצרה היום אצלנו נשמעו כמעט כרעיונות סבירים. אחרי הכל, אם השר שמעון פרס, ...
לסרב
בסרטו התיעודי המעולה של דוד בן-שטרית "אבי היקר, שקט יורים", שיוקרן במוצאי שבת 20 במאי בערוץ 8 בכבלים, מגדיר אחד המרואיינים, גדי אלגזי, את הרעיון המרכזי המנחה את רוב סרבני השירות בשטחים: בהכרעה המצפונית בין המוסר האוניברסלי והמחויבות לאנושות מצד אחד, לבין המוסר השבטי והמחויבות הצרה לחמולה המורחבת מהצד האחר, הבחירה בצלם האדם ובזכות כל העמים לשוויון ולחופש היא מובנת ...
מאחורי הגדר
בימים האחרונים היינו עדים אילמים ושטופי מוח לאורגיה המתמשכת של התפעלות ועבודת אלילים בתקשורת לכבוד משפחת ורטהיימר והעושר הגדול שהגיע עתה לפתח ביתם. ההשחתה כאן הגיעה לגבהים שכמוהם טרם ידענו, ואפילו עורכי הדין והמתווכים בעסקת המיליארדים הפכו לגיבורי האומה. אילצו את כולנו לחלום את חלומותיהם, להריח מרחוק את מזונם הדשן, לנשום את האוויר הרעיל שנודף ממכוניותיהם החדשות. תחושת הבחילה גאתה ...
זה יהיה קרב אחרון
עמיר פרץ דיכא בעמל ובדוחק רב את המרד נגדו, והרוב הזעום מלמד אותנו שתסמונת קדימה ממשיכה לבעת את מפלגת העבודה. כבר למדנו בשנים האחרונות לקרוא את המפה הפוליטית הישראלית בקרני רנטגן ולהבין, שכל מה שעלול לקרות, קורה, וכל מה שרק עשוי לקרות מתאדה לו בחלל הריק. בצמרת סיעת העבודה בכנסת מתגבשת לה סיעה של בעלי זכויות יתר בעיני עצמם, שמסרבים ...
נושאים אישיים
האם היה כדאי לפרק את המסגרות הישנות במערכת הפוליטית, להקים קואליציה בן-גוריוניסטית חדשה וליצור ציפיות בלתי אפשריות בקרב הציבור, רק כדי שיולי תמיר תחליף את לימור לבנת במשרד החינוך? התשובה לשאלה הלא-תמימה הזאת היא די חיובית. הבחירות הותירו טעם פושר ותפל אצל כולנו, אבל אפשר בהחלט להתנחם בשתי תופעות חיוביות: הקריירה של בנימין נתניהו כשר בכיר נופצה לזמן ארוך, ולבנת, ...
דא ש"ס, נייט ליברמן
בשנת 1999 עמדו עשרות אלפים בכיכר רבין בתל-אביב, וזעקו לעברו של אהוד ברק המשולהב מניצחונו המוחץ בבחירות מול בנימין נתניהו: "רק לא ש"ס". נהמת הלב של המתלהמים שונאי ש"ס היתה אמיתית, אבל התרגום שלה לקריאת קרב פוליטית היה הרה-אסון. כבר אז נרקם המהפך הבא, שהביא את אריאל שרון לראשות הממשלה. היח"צנים של ברק יעצו לו אומנם לבקש סליחה מהציבור המזרחי ...
מקום תחת השמש
לפני כמה ימים פירסם יוסי שריד רשימה מעניינת ב"הארץ", והביע את הדעה הכמעט מובנת מאליה, שמרצ הגיעה לסוף דרכה ("שלום לך מרצ, הגיע הזמן להצטרף לעבודה", 31/3/06). הוא אף המליץ על איחוד עם מפלגת העבודה. זה נראה אז די הגיוני וגם מנומק היטב, ונטיתי להסכים עם הדברים. הלוך-רוחו של מנהיג מרצ לשעבר, וגם של הקוראים, היה מושפע מאוד מהתוצאות הראשוניות ...
ההיבט הדמוקרטי
הלב עם הגימלאים. הישגם מחק את האכזבה ממספר הבוחרים הנמוך ביותר מאז קום המדינה. קשה עדיין להעריך את גודל ההישג, אבל יש משהו יפה, ישראלי מאוד, בהתגייסות הזאת למען הקשישים, שתרמו לנו כל כך הרבה וקיבלו אצבע משולשת מביבי נתניהו, מהליכוד ומקדימה. שבעת המנדטים שלהם הם סנסציה מלבבת. אנחנו לא מכירים את המועמדים, ונלמד עליהם רבות בהמשך. יש להניח שהם ...
ימים ברקיע
כמה ימים אחרי הבחירות האחרונות לכנסת פגשתי ברחוב המלך ג’ורג’ חבר טוב, במאי קולנוע מפורסם בעל ידע עצום בהיסטוריה, שנפטר בינתיים בטרם עת. הוא היה בן-גילי, בעצם מבוגר ממני בשלושה ימים, ותמיד האיר לי פנים למרות שהיו בינינו גם חילוקי דעות בנושאים שנים. אבל הפעם היה זועף, על גבול העוינות. "אתה תמיד חושב שאתה יודע טוב מכולם והעובדות אינן מעניינות ...
טיפשים ורשעים בצמרת
הפעולה האדנותית, הטיפשית, הבהמית והרת האסון של כוחות הצבא ביריחו תעלה ביוקר דווקא לאנשים חפים-מפשע. הרבה יותר חפים מפשע מהשר הטרנספריסטי רחבעם זאבי שנרצח בידי לוחמי החזית העממית. מוטב שנבהיר את העמדה: רצח הוא רצח הוא רצח, ואין בדעתנו להגן על אנשים שקיפדו חיי אדם בשום נסיבות. אבל רק מאפיית הקצינים הנואלת והכוחנית רואה בהתנקשות באיש כמו זאבי את גולת ...
אולמרט
ביום שלישי השבוע הודיע דווקא "מעריב" שראשי "קדימה" מתחילים לחשוש שמא פרשיות השחיתות הישנות והחדשות פוגעות בסיכויי המפלגה בסקרים. המנהיגים אפילו מעיינים בהקמת ועדה שתגבש הצעות למלחמה בשחיתות. אני משוכנע שהם יודעים שאין צורך בוועדה כזו כיוון שדווקא ראשי המפלגה עצמם נגועים בשחיתות ולא כדאי בכלל לקדימה להעלות את הנושא הזה על סדר היום הציבורי לקראת הבחירות. אני מציין לשבח ...
הבשורה על פי "בליך"
בחירות דמה בתיכון "בליך" ברמת-גן זכו שוב לסיקור תקשורתי מקיף, והיו גם ניסיונות מלומדים להסיק מסקנות מרחיקות-לכת לגבי תוצאות הבחירות לכנסת בסוף החודש. אפשר להבין את הסיבות להתמקדות דווקא ב"בליך", למרות שלא תמיד היתה התאמה כלשהי בין הצבעת התלמידים לבין הלוך הרוחות בציבור בכלל. ההצבעה בבית ספר רמת-גני לא מתקדם במיוחד משקפת פחות או יותר את המגמות בקרב הבורגנים, וההטיה ...
משחק חדש לגמרי
בחודש האחרון קראתי כל מלה שנכתבה בעיתונות הישראלית על המוסלמים ועל האיסלם, והגעתי למסקנה הבלתי-נמנעת שאנחנו לוקים מאוד בתפיסת המציאות שלנו. השינויים שהתחוללו באזור ובעולם כולו הם כל כך מהירים, עד שהניסיון לדון בהם במושגים של אתמול הוא כמעט מגוחך. השכנים שלנו חיים בסביבה פוליטית חדשה ושונה לחלוטין, מושגי היסוד וקבוצות ההתייחסות שלהם עוברים מהפכה של ממש, ואנחנו ממשיכים במדיניות ...
שעה קלה על קלקלה
המצע הכלכלי החדש של מפלגת העבודה היה, כצפוי, מעין פשרה בין היושב-ראש עמיר פרץ לאיש הצללים שעומד מאחוריו אבישי ברוורמן. הניסיון לאזן בכל מחיר בין הצרכים האמיתיים של החברה הישראלית לבין מיקומו המעמדי של הציבור המסורתי של המפלגה, הניב יצור כלאיים לא מלהיב, מעין פרד שיכול אולי להתקיים, אבל לא להעמיד צאצאים. אבל ברוורמן לא לבד. מסתבר שהוא ומנהיג מרצ ...
נס לא קרה לנו
איש המשטרה פרי מרגלית שנפצע בהתפרעות ההמונית בעמונה, תיאר בכישרון רב את מבטי השנאה של המתנחלים וגם הפנים היטב את פרי הביאושים שגדל שם: היהודים שפלשו לאדמה לא-להם מחצינים "תחושת אדנות", ובוז מוחלט לא רק כלפי שלטון החוק, אלא גם כלפי הפלסטינים שגרים שם מדורי-דורות. מרגלית ביטא בצורה מתומצתת ומושלמת את התחושה של רבים וטובים בישראל כלפי המתנחלים. היסוד הממאיר ...
רע ורע מאוד
הרצון לחיות בתקווה כלשהי גובר בדרך כלל על התחזיות הקודרות, אלא אם כן הן משרתות אינטרס צר לטווח קצר. כך לפחות, אני מפרש את שפע המאמרים האופטימיים שהופיעו השבוע בעיתונים. רק מעטים התייחסו לניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית כאל אסון לאומי. הימין תולה תקוות רבות בתסמונת של "אין עם מי לדבר", ואליו חברו רבים במרכז הלאומני. אנשי מרכז אחרים דווקא ...
