מאת ראובן קמינר

היה משהו מוזר וחסר בביקור של משלחת חד"ש אצל יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. מהדיווחים סביב הביקור התקבל הרושם שתכליתו הבלעדית הייתה לקבל ממנהיג הרשות הצהרה נגד דרישת ישראל שהרשות תסכים להכיר בה כ"מדינת העם היהודי". ברור לכל משקיף שדרישה זו היא מכשול מלאכותי שהומצא על ידי נתניהו כדי למצוא חן בעיני נאמני ליברמן. לא היה מלכתחילה כל סיכוי שהרשות תסכים להצעה מגוחכת שכזאת.

מאת אפרים דוידי

"זהו תקציב חברתי", הכריז השבוע שר האוצר, יובל שטייניץ, עם הנחת הצעת התקציב על שולחן הכנסת. "זהו תקציב חברתי", שבו וטענו במקהלה דוברי האוצר ובכיריה. לא מדובר עוד בתקציב של ריסון, אלא בתקציב של הרחבה. לטענת האוצר יש בו יותר כספים "לכל" מאשר בתקציבים שאושרו, כמעט באופן אוטומטי, על ידי הכנסת בעשור האחרון. גם אם נתעלם לרגע מה"פרטים", כגון הקפאת קצבאות, המשך הורדת של מס החברות ומס ההכנסה לבעלי ההון, ייתכן שהאוצר צודק.

מאת גדעון ספירו

מאז שחרורו מהכלא באפריל 2004 חוזר הטקס מדי שנה: עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, להסרת ההגבלות לפיהן אסור לו לצאת מישראל, לנוע באופן חופשי ולדבר עם תיירים. השב"כ והמלמ"ב מאביסים את השופטים במידע חסוי לפיהם ואנונו מסתיר במוחו פרטים שטרם גילה, ועל כן מהווה סכנה. השופטים מאמצים את עמדות השב"כ והמלמ"ב, אף על פי שעדויות מומחים בנושא הגרעיני, מישראל ומחו"ל, הוכיחו ומוכיחות כי ואנונו לא יכול להחזיק במידע סודי כלשהו, שהרי כל מה שידע בתחום הגרעין, גילה לשבועון הבריטי "סנדיי טיימס" ב-1986.

מאת חיים ברעם

לאנשים מכל גוני הקשת הפוליטית שקוראים לעתים גם את הטור הזה, קשה להבין את כל הניואנסים הדקים המאפיינים את הוויכוחים הפנימיים בתוך מחנה השמאל. ההבדלים בין שמאל רדיקלי טוטאלי, לבין ציונים מתונים מהזן של מרצ או אנשי שמאל חברתי (שלא תמיד יש להם דעות יוניות בנושאים המדיניים) הם בטלים בשישים בעיניהם. לכן קשה כל כך להסביר מדוע אנשי שמאל קשוחים, שיש להם זיקה טבעית גם למאבק המזרחים בארץ, פוסלים את משאלתו של המשורר נתן זך להשתתף במשט שלום למען תושבי עזה הנצורים.

מאת הרב אליהו קאופמן

החוק החדש שעומד נתניהו להעלות הוא עוד מחטף לאומני, ללא קשר ליהדות, שהציונים מחזקים באמצעותו את גזענותם, ובו בזמן מחליקים על בננה רקובה. אם אמנם יקבע בחוק הציוני החדש, ש"מדינת ישראל" היא "מדינה יהודית" וכל מתאזרח יהיה חייב להישבע על כך, אזי יחל לזרום ים של בג"צים בנושא מיהו יהודי, מהו המושג יהודי והאם משטר דמוקרטי רשאי לכפות לאומיות-לאומנות לעולמים גם אם הרוב יחשוב ויבחר אחרת.

מאת רועי רז

בחודש דצמבר 2011, מכריז אבו מאזן, בעידוד מדינות העולם, על הקמתה של מדינת פלסטין, באופן חד צדדי בגבולות 1967 בגדה המערבית ובעזה, ומותיר ישות מדינית ישראלית מתוסכלת וחבולה. פלסטין מתפתחת במהירות שיא הודות להשקעות בינלאומיות המשדרגות את רמת החיים והתעסוקה, ומניבות מציאות של רווחה ושגשוג. לעומתה, ישראל זוכה לבידוד וחרמות עקב החוקים הגזעניים שחוקקה כנגד המיעוטים הלא יהודיים בארץ. שגרה של אבטלה ועוני מכים בכל בית שלישי במדינה, וגל עכור של לאומנות גואה ומחפשת אשמים במצב.

מאת חדוה ישכר

לפני ימים אחדים בעת שהמתנתי לרמזור ירוק מול אחד מסניפיה של רשת קימעונאית ידועה לאופנה, הלבשה ואבזרים לבית (שאינני מזכירה את שמה כי היא רק דוגמה אחת מרבות), נתקל מבטי בכרזות פרסומת גדולות לאופנת החורף של הרשת שכיסו את חלונות החנות. את אופנת הגברים מדגמנים גברים בגיל העבודה, ואילו את אופנת הנשים מציגות שתי ילדות הנראות כגרסאות נדושות של לוליטות, שהוטל עליהן לשמש פיתיון לנשים בטווח הגילאים של אימותיהן.

מאת חיים ברעם

השר יצחק הרצוג סבור שחוק האזרחות החדש מסמל "גלישה לפשיזם" ובכך הוא בעצם מודה בסתירה המעוגנת בעצם חברותו בממשלה המובילה לזוועה הזאת. אם הרצוג ושאר אנשי העבודה למעט אהוד ברק (סמוי של "ישראל ביתנו" במפלגתו), לא יעזבו את הממשלה עוד השבוע, יש למחוק אותם מסדר היום הציבורי. כל דיון על האנשים האלה (ואני עצמי עוסק בהם כבר שנים) רק מנציח את קיומם.

מאת אפרים דוידי

מה משותף למבצע ההצלה של הכורים בצ'ילה ולמדינת ישראל? לכאורה אין כל דבר משותף. למעשה שתי המדינות, ישראל וצ'ילה, נמנות עם עשרות המדינות המסרבות לאשרר את האמנה הבינלאומית מס' 176 בדבר בטיחות ובריאות במכרות, שפרסם ארגון העבודה הבינלאומי לפני 15 שנה. ומדוע מדינות בהן הכרייה חשובה כל כך (ויש להזכיר שבישראל מועסקים אלפי עובדים בענף הכרייה, בין היתר, במפעלי ים המלח ובמכרה בתמנע שבערבה), לא מעוניינות לחתום, לאשרר ואף לחוקק חוקים ברוח האמנה הבינלאומית? התשובה היא פשוטה – אימוץ כללי האמנה יעלה כסף רב למעסיקים.