הפקד אלי מויאל ממשטרת ירושלים מפעיל ספר חוקים שמתאים למערב הפרוע. והמערב הפרוע הזה אינו רחוק מאיתנו. הוא נמצא בשיח’ ג’ראח. אין לי השכלה משפטית, אבל אני משוכנע שאין סעיף בחוק המונע מאדם לעמוד על המדרכה ולצלם בניין שעליו מונף דגל ישראל. בניין שבו גרו משפחות פלסטיניות וכיום גרים בו משפחות יהודיות וקבוצה של תלמידי [ קראו עוד ]
שומרי החומות של הצדק והמוסר מקרב המרכז הלאומני השמיעו השבוע רעשי מחאה רמים ואולי גם כנים, מנקודת ראותם הסלקטיבית. למרבה הצער, קשה לשאת את הקינות המוסרניות של תומכי הממשלה, שנתנו אישור מלא במערכות הבחירות האחרונות למדיניות תוקפנית ואלימה, ושמגלים לאחרונה סימני היסטריה נוכח כישלונם המוחלט לפתור את כל הבעיות בכוח. השנאה הכמעט אנטישמית לחרדים איחדה [ קראו עוד ]
שביתת פועלים במפעל השייך לתאגיד רב-לאומי בדרום סין אינה מבשרת על מהפכה בגואנדונג, מחוז סדנאות היזע. אך מסדרת שביתות הפורצות במפעלים שונים בנסיבות דומות כבר אי אפשר להתעלם. מסקרן לדעת אם אנחנו עדים בימים אלה להתפתחותה של תנועת פועלים חדשה בסין, ואם תהיה לה משמעות פוליטית החורגת ממאבקי עובדים להשגת זכויותיהם. במילים אחרות, האם השביתות [ קראו עוד ]
בהוקרה רבה לח"כ חנין זועבי ולגיבורי/ות ארמדת "המרמרה" ולאלו שיבואו בעיקבותיה. 1. מודאגים ונרגשים התדפקו לפנות בוקר על דלתנו במלון בלימסול, קפריסין, אנשי אש"ף השומרים עלינו – קבוצה קטנה של אנשי שמאל ישראליים שעמדה להפליג על "ספינת השיבה" – מפני איומים סמויים וגלויים מצד ישראל וקבוצות פלסטיניות לפגוע בנו. השומרים טענו כי הבחינו בדמויות "המטפלות" [ קראו עוד ]
עימאד חמאדה נולד לפני ארבעים ושלוש שנה בצור באהר. הוא נולד במקום שבו נולדו הוריו, סבו וסבי סביהם. שנת לידתו מסמנת גם שינוי במקום מגוריו, שעבר לשליטת ישראל. בתי נולדה בישראל לפני חמישים ושלוש שנה. היא נולדה במקום שבו נולד אביה, סבא שלה וסבא רבא. עימאד חמאדה סיים את לימודיו התיכוניים בירושלים. בתי סיימה את [ קראו עוד ]
מדי שבוע אני עוקב אחר הפולמוס שהתפתח מעל דפי העיתון. נושאים רבים עולים לדיון. אני רוצה להתייחס אך ורק לנושא אחד ויחיד. רבים מהכותבים סבורים ש"יש לבצע שינויים, אבל רק לאחר שהם נשקלו היטב. יש לבצע שינויים באיטיות רק לאחר שנלמדו היטב". זאת, על מנת למנוע טעויות. אחרים דורשים לבצע שינויים נחוצים עד מאוד, ובמהרה. [ קראו עוד ]
למעלה משמונה שנים לא נכנסתי בשערי הפרלמנט הציוני המתכנא "כנסת", ואלמלא השתדלות דחופה שהיתה לי בענייני יהדות ספק אם הייתי אי פעם מבקר שוב את כנסת המינים, באותו יום רביעי (2 ליוני 2010) בו התרחש העליהום הלא פרלמנטרי על גברת זועבי. ממרחק של כמעט עשור אני אמנם מסכים שחלה הקצנה ניאו-פשיסטית בפרלמנט הציוני, אך מנגד [ קראו עוד ]
מה לא אמרו לנו שם בימין ומה לא הבטיחו לנו? הכול מהכול, כדי שנאמין בצדקת דרכם (העדר דרכם), במטרה להשקיט את קולותינו. אפילו האשימו אותנו, החוצפנים, בהאשמות חריפות ביותר וכינו אותנו "בוגדים", "שונאי ישראל" ושאר כינויים נבערים מבית היוצר של הציונות הדתית ושותפיה. חלקנו אפילו האמינו שאולי אנו באמת בוגדים? אולי אנו באמת שונאי ישראל? [ קראו עוד ]
לפני 51 שנים עזבתי בפעם האחרונה את בית חינוך תיכון, ששכן אז בבניין הישן והיפה ברחוב כ"ט בנובמבר, והלכתי העירה ברגל, בעלייה התלולה לכיוון כיכר סלאמה. מצד ימין ניצב לו "בית המצורעים", שהטיל עלינו אימה כל השנים. חרף קירבתו הגיאוגרפית לבית הספר הוא נראה תמיד מרוחק ואפוף מסתורין, כאילו היה עטוי ערפל כחלחל, שמיקם אותו [ קראו עוד ]
בעקבות הביקורת הבינלאומית החריפה על ההתקפה הרצחנית של חיל הים הישראלי על האונייה הטורקית "מרמרה" שהייתה חלק ממשט סיוע הומניטרי לעזה, שטפו את ישראל שני גלים: גל אחד שהתמקד בביקורת על ההנהגה הפוליטית שלא תכננה כראוי את הפעולה, ובמקביל גל פטריוטי של התייצבות מוחלטת מאחורי חיילי הקומנדו הימי הישראלי "שפעלו בגבורה בנסיבות אליהן נקלעו שלא [ קראו עוד ]
האיחוד האירופי יכול לתרום לסיום המצור על השטחים הפלסטיניים. בעזה לא שולט רעב, רק החמאס – בפשטות כזו הצדיקה ממשלת ישראל בשנים האחרונות את המצור על רצועת החוף הפלסטינית. העולם ראה, אך כמעט אף אחד לא רצה לדעת כמה חוסר תקווה, זעם וייאוש ישנם בעזה, כתוצאה מכך שמיליון וחצי בני אדם גרים שם כמו בתוך [ קראו עוד ]
