מאת מועתז אל-עזאייזה

התחלתי לבכות ויצאתי מהבית של סבא שלי למרות ההפצצות והמלחמה והתחלתי ללכת לכיוון בית החולים כדי לראות אותו. לא פחדתי ולא היה לי אכפת מההפגזות כי שכחתי מכל מה שקורה מסביבי וחשבתי רק על עלאא ומה שקרה לו. נזכרתי בטיולים שלנו ובזמנים שבילינו ביחד.

מאת שאדי ברכה

פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.

מאת אלי אמינוב

הודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. נביא כאן בקצרה את תולדותיה של העברת יהודי עירק למדינה הציונית הצעירה, באשר היא משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופייה הקולוניאלי של הציונות.

מאת חיים ברעם

נעם עמד בעין הסערה בהפגנות, לאו דווקא כדי לשלהב אלא על מנת לרסן, להכניס את הזעם לתוך מסגרות של התנהגות מקובלת במדינה דמוקרטית, לשמור על צלם האדם. הוא היה ההומניסט בהא הידיעה, לא רק בדעותיו אלא גם בהליכותיו.

מאת חיים ברעם

נקעה נפשנו מהעמידה ליד הסכר המתערער והולך והאצבע שלנו בתוך הסדק, שנועדה למנוע את הצפת ארצנו ברוח העִוועים שעלולה להמיט עלינו חורבן, נשחקה כמעט עד תום. אפילו האגדה על הילד ההולנדי קצת נמאסה.

מאת גדעון ספירו

כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".

מאת סאלי אן פרידלנד

הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.

מאת חיים ברעם

כיום מבקש מאיתנו בנימין נתניהו לבלוע בלי מלת ביקורת את הצעדים הדרסטיים שהוא מבקש לנקוט בשכונות הערביות בעיר. לפחות מבחינתי, זה לא יקרה. יש להגן על כל תושב תמים דרך, גם אם הוא מאמין ששני הצעירים מג'בל מוכּאבר הקריבו את חייהם למען אל-אקצה.

מאת איתן קלינסקי

חייבים לקום מקרבנו דמויות כישעיהו וצפניה, שיצביעו על הסכנה הטמונה לקיומנו הלאומי בארצנו, אם נמשיך לעלות על שרטון של "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", אם נמשיך להתמכר לערכים לאומניים במחיר התנכרות לערכים מוסריים ואנושיים.

מאת גדעון עשת

לפני כמה ימים, לפני משחק כדוריד, העניקה מכבי ראשון לציון תעודת הוקרה לח"כ בנימין בן אליעזר (עבודה) על שסייע בהשגת תרומות לקבוצה. בתגובה דרשה שרת התרבות והספורט מההתאחדות לספורט לפעול בתקיפות נגד הקבוצה. יושב ראש מפלגת הבית היהודי, אביגדור ליברמן, דרש מהקבוצה לשחק כדוריד בליגה של עיראק – ארץ הולדתו של בן אליעזר. נראה לכם?

מאת אלי אמינוב

כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת.