מאת גדעון ספירו
הדמעות הזולגות עתה מעיניהם של בכירי הכותבים ב"ידיעות" כמו נחום ברנע והמקרתיסט בן דרור ימיני כאילו לא ידעו באיזה בור זימה תקשורתי אלים הם שוכנים, הן דמעות תנין.

אילנה הירסטון-לוטן
לא נותר אלא לאחל לנו ש-2017 תהיה יציבה ועד כמה שפחות דכאנית. אולי אפילו כאן – בישראל-פלסטין, נעדיף שלום על פני מלחמת גוג ומגוג אותה מחרחר השגריר החדש שמינה טראמפ. ובעיקר שלא ישתלט הייאוש. כמו בשיר של ג׳ורג׳ מייקל ז״ל you gotta have faith!

מאת מחמוד אבו ערישה ודנה מוס
בין אלה שסבלו ישירות מגל האלימות של השנתיים האחרונות הייתה קבוצת אנשים שהינם משקיפים ניטרליים ואשר ההגנה עליהם מעוגנת בחוק הבינלאומי: צוותים רפואיים. בתקופה זו דיווח הצלב האדום הפלסטיני על יותר מ-400 מקרי תקיפה על ידי חיילי צה"ל ושוטרי משמר הגבול על צוותי שינוע רפואי ואנשי צוות שטיפלו בנזקקים להם.

מאת עפרה ישועה-ליית
החוקר האוסטרי אנתוני לוושטדט, רואה בתופעת ה"פמיסייד" – רצח נשים – סימפטום משותף לחברות תחת משטר אפרטהייד. ההתעלמות מפמיסייד, טוען לוושטדט, איננה רשלנות פושעת אלא סוג של אסטרטגיה, שכן השלטונות מפיקים תועלת משמעותית מפשיעה נגד נשים.

מאת חיים ברעם
כמעט כל ערבי שאני מכיר, וזה כולל גם חברי כנסת ערבים שבתקופת לימודיהם בעיר נהגו לבלות עם חברים יהודים בבית האמנים ברחוב שמואל הנגיד או בקפה טעמון ברחוב המלך ג'ורג', ממעטים להסתובב במרכז העיר. בשנים האחרונות בילויים כאלה נחשבים לקשים ולמסוכנים.

מאת אלי לינדר
לאחרונה הגיח שר החינוך נפתלי בנט עם הסיסמא המפוצצת הבאה: "רק מי שהארץ לא שייכת לו מסוגל לשרוף אותה". כל כך פשוט, כל כך "הגיוני"…. אבל רגע אחד. מי הדובר כאן? האין זה המנהיג ומליץ היושר של משחיתי מטעי הזיתים בשטחים?

מאת אנדרה דרזנין
במצב כזה, אדם במדינת ישראל מביט סביב ושואל מאין יבוא עזרו. היה נדמה שהוא עשוי לבוא מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת הערבית-יהודית. והנה – כלום או כמעט כלום. אף גינוי לא נשמע אצלם כלפי שלושת תלייניה של חאלב. זהו חסר מטריד מאוד ולמרבה הצער הוא לא עניין חדש במק"י ובבל"ד.

מאת אלי אמינוב
החוק מתיר ליהודים להעביר לחזקתם, כביכול כדין, קניין קרקעי פרטי של לא-יהודים החיים בפלסטין הכבושה. כך בוטלה באחת זכות הקניין של הפלסטינים, כשם שבוטלו קודם לכן שאר הזכויות האזרחיות והאנושיות של העם הפלסטיני.

מאת דב חנין
כרגיל, החברה בישראל, עסוקה בלראות רק את עצמה, אפילו בשמאל דיברו יותר על הפגיעה בבג"ץ מאשר על מה שנמצא בלב העניין. עצוב לי מאוד שבתוך כל הדברת הזאת נשכחו הנפגעים העיקריים בכל הסיפור: הפלסטינים בעלי הקרקעות, שכבר 20 שנה, מאז הוקם המאחז עמונה ב-1996, מחכים שיעשה הצדק.

מאת חיים ברעם
עירנו נחשבת לאחת העניות ביותר בארץ, אבל הנושא המעמדי והעדתי כמעט שלא עולה במערכות הבחירות לראשות העירייה או למועצה. מי שמוכן לשאת את העובדה שתלמידים חרדים או מסורתיים יקפאו מקור, לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו כאשר הוא נאבק למען מאות אלפי הפלסטינים בעיר, המקופחים מכל ההיבטים.

מאת רחל סטרומזה
עלאא בילה ימים בתא קטן, של שני מטר רבוע, עם עציר נוסף. בלילות הוזרם אוויר קר לתא, ואור צהוב נשאר דולק. "הייתי רעב וצמא מאוד. בכל הזמן הזה הסוהרים היו לועגים לי וקוראים לי 'הבחור בלי העין' ואומרים: 'נוציא לך את העין השנייה'", סיפר.