מאת ו. י. לנין
לפני מאה שנה פרסם המהפכן הרוסי ולדימיר לנין את ספרו "האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם". להלן הפרקים: יצוא ההון, חלוקת העולם בין בריתות הקפיטליסטים, חלוקת העולם בין המעצמות הגדולות, האימפריאליזם כשלב מיוחד בקפיטליזם, הטפילות של הקפיטליזם ורקבונו, ביקורת האימפריאליזם ומקומו של האימפריאליזם בהיסטוריה.

מאת לטיף דורי
60 שנה עברו מאז הלילה הנורא ההוא ותושבי כפר קאסם מעלים את זכר חלליהם ביום השנה בתהלוכת אבל עצורה, מבקרים ב"מוזיאון החללים" המרשים המנציח את זכרם וחוזרים ומדגישים ש"הפצע פתוח עד שהממשלה תכיר באחריותה המוסרית לטבח".

מאת אילנה הרסטון-לוטן
הדרך היחידה להפסיק את הסחרור המתמשך, ממלחמה עקובה מדם אחת לאחרת, היא בעזרת החלטה בינלאומית להפסיק לאלתר להפיק אנרגיה מדלקי מאובנים. לא רק שיש בכך סיכוי סביר לפתור כמה קונפליקטים מתמשכים ברחבי העולם, אלא שיש סיכוי לעצור את הנזק הסביבתי הנגרם משינוי האקלים.

מאת גדעון עשת
פרס היה איש ימין. רק ימין. ניתוח קצר של "הסכמי אוסלו" – המעשה הלכאורה שמאלי שלו – מלמד שזה בדיוק מתכון ימני. מה יש שם? התנתקות ישראל מניהול חייהם "האזרחיים" של מרבית תושבי פלסטין. והמשך טרטורם בכל תחומי חייהם מנימוקי ביטחון תוך שימוש בקרקע הריבון – כמה שזה מפתיע – רק למען יהודים.

מאת חיים ברעם
לאבי היו מושגים הרבה פחות רומנטיים. בעיניו יחסם של החרדים לציונות ול"הגנה" היה חזות הכול. מסכת יחסי האהבה-שנאה שלו עם החרדים הייתה מסודרת ומנומקת, דבר דבור על אופניו. עוד לפני הימים הנוראים נהג לשיר בבית את "כל נדרי", וככל שחלפו השנים כך התרגש יותר.

מאת ח"כ איימן עודה
השתתפתי והייתי עד לכל רגע באירועי אוקטובר 2000 (אל-קודס ואל-אקצא) וכן בכל הימים שבאו אחרי. כתרומה צנועה בכדי לחשוף את הפשעים שקרו שם, במטרה לעודד את המאבק ולמען הזיכרון של הדורות הבאים, אני רוצה להציג בפני קוראי "הגדה השמאלית" את עדותי מאותם הימים, ללא כל עריכה או ריטוש.

מאת קלמן אלטמן
אין בכוונתי לערוך השוואות בין טרמפ וקלינטון, אלא בנושא אחד בלבד: מה היחס של כל אחד לנושא של מכה גרעינית ראשונה של ארה"ב נגד רוסיה, ולאפשרות של מלחמת עולם גרעינית?

מאת עמוס גבירץ
אני מציע להשוות את תקופתנו לתקופת המהפכה התעשייתית, מתוך ההנחה שהדבר יסייע בידינו להבין את מצבנו וגם להציע פתרונות עתידיים לבעיות שהשינויים הטכנולוגים וקצבם המהיר מעלים בפנינו.

מאת ראובן רובינק
למושל הצבאי יש דאגות אחרות… איך להיפטר מהם. לכך יש שיטות שונות. ועיקרו של דבר – להמאיס עליהם את החיים, כך שניפטר מהם ויעזבו "מרצונם החופשי". תוך כדי כך העוולות נשפכות כמו משק מחורר. הנרדפים חסרי ישע וללא הגנה.

מאת יהודית אופנהיימר
עליית המדרגה של פעולותיה החד צדדיות של ישראל בירושלים המזרחית ניכרת כמעט בכל תחום ושותפים לה כל זרועות השלטון. כדי להבין לאן חותרים הדברים ראוי להעיף מבט על השלטים שהציבה לאחרונה רשות הטבע והגנים בנקודות תצפית בתוך ומסביב לאגן ההיסטורי.

מאת חיים ברעם
מאז שנטבע הפסוק "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים" לא הפסיק קמצא לחגוג. שמו המוזר נחרת בתולדות העיר, והוא האמין שבדורות הבאים יימצאו כאלה שידברו בזכותו. קרובו בר-קמצא כבר מת מזמן, ורק מעטים מאוד התגעגעו אליו.