מאת חיים ברעם
רוב דברי ההספד היפים על יוסי שריד לימדו אותנו יותר על הכותבים מאשר על המנוח. אין דבר טבעי מזה: הרי יחד עם המת אנחנו מספידים גם את עצמנו.

מאת בנצי לאור
הויכוח על ציונות, עתיק כמו הציונות עצמה, הן בקרב היהודים והן בקרב הלא יהודים, תמיד היה מורכב וסוחף. אבל בעשורים האחרונים הדיון הפך רטורי וריקני ומשמש בעיקר כתפאורה למהלכים לא שקופים ומפוקפקים.

מאת ציונה שניר
לאחר מסיקת מספר עצים הזמינו אותנו לסעוד איתם, האווירה הייתה עליזה במיוחד, עד כדי כך שברגע מסוים ראדי פצח בשיר, ואנו במחיאות כפיים. כאילו אנו מכירים כבר שנים רבות.

מאת איתן קלינסקי
כן, לא אשתוק, לא אוותר, אזכיר יום-יום לארצי עד שתפתח את עיניה, כי שליטתנו על עם אחר היא אינה מוסרית, זו שליטה קולוניאלית, שמתלווים לה גילויים אכזריים.

מאת חסיב שחאדה
על משכב חוליה שכבה לבדה, ללא אם או אב על ידה. אחרי הטיפול הדחוף הועברה הנערה השברירית לבית כלא אחר, אך משום שתפוסת כלא השרון מלאה, הועברה לתא מעצר מבודד ועלוב בכלא אשקלון.

מאת גדעון ספירו
פייסל ידידי היה חוזר ואומר לי: היעד הגדול אליו אני חותר, הינו מדינה אחת מהים לנהר, מדינה חילונית דמוקרטית בה יחיו שני העמים בשוויון ואחווה.

מאת אלי אמינוב
השאלה מדוע רואה נתניהו את השואה ניצבת בפתח ולכן ראוי להלחם נגדה לא בעזרת צבאו האדיר אלא באמצעות ספינים, שקרים, סילופים היסטוריים והעמדת המציאות על ראשה, העלתה השערות שונות.

מאת דוד גלעד
הנשיא ריבלין, איש ארצישראל השלמה ואיש ירושלים המאוחדת לנצח נצחים, יקירם של השמאל והמרכז, התחיל את נאומו בעצרת לזכרו של יצחק רבין, בצורה מבטיחה. אחרי שהצטרד קולו הגיח הריבלין האוטנטי.

מאת זוהיר רג'בי
בעיני המתנחלים, המקום הזה מיוחד כי הוא קרוב למקום הקדוש שלהם. גם בעיני זה מקום קדוש, אבל לא רק לעבודת האל – אלא כי הוא הבית, החיים, הזיכרונות והמשפחה שלי.

מאת שמואל אמיר
התקוממות היחידים או הצעירים הפלסטינים שמה ללעג את אלה המדברים על מצב בלתי הפיך ואת אלה שהספידו שוב את העם הפלסטיני.

מאת חגית לביא
דבי ואני עומדות כל יום שישי בצהרים כבר כמה חודשים יחד עם א/נשים כמונו כדי להגיד שאנחנו לא מתייאשות, שהמילים הסכם מדיני ושלום לא יתנדפו אם יש מי שיאמר אותן.