מאת: איתן קלינסקי
בין המחויבות של עמוס עוז בספרון האחרון שהוציא ובין המחויבות של עינת ויצמן בהצגה שמנעו ממנה להעלות בפסטיבל עכו, אני מבכר את המחויבות והמגויסות של האומנית והיוצרת עינת ויצמן.

מאת גדעון ספירו
ב-23 במארס 1986 שלחתי מכתב על פרשת התעללות של כוחות הכיבוש בילד פלסטיני. תגובתו של עמוס עוז הולידה התכתבות בינינו. לאחרונה קראתי שוב את התכתובת, ועל אף שעברו 31 שנים, הדברים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.

מאת מוניר קאדוס
בשישי האחרון, לקראת ארבע בבוקר, התעוררתי מטלפון שבו הודיעו לי ששרפו טרקטור בכניסה לכפר שלי וריססו כתובות, כנראה בתגובה להפגנה הסוערת בחווארה ביום לפני, בה נהרג מפגין פלסטיני מירי של מתנחל שטען שחשש לחייו.

מאת חיים ברעם
נכזבה תוחלתו של בנימין נתניהו שטראמפ יידבר כמו חבר מתלהם במיוחד של מרכז הליכוד; נכזבה תוחלתם של אנשי המרכז הלאומני שהנשיא יקשקש על פשרה טריטוריאלית ויגמד את קומתו של ראש הממשלה. האיש המוזר הזה השאיר מסך עשן.

מאת עפרה ישועה-ליית
מתברר שהתביעה, שהעמידה לעצמה למטרה למרר את חייה של המשוררת "למען יראו וייראו" כל מי שעלולים לאוורר באינטרנט את תסכוליהם מהתעמרות המדינה בפלסטינים – ניחנה גם במידה גדושה של איוולת וחוסר מקצועיות.

מאת ישראל פוטרמן
משבר ההנהגה בשמאל הציוני הוא משבר הדרך, נגמר להם הסוס. כבר לא ניתן לשחק ציונות וליברליזם, את "היהודית והדמוקרטית", את "טוהר הנשק", וכו'. נשארנו עם הקולוניאליזם הגס, הכובש והמדכא כלומר עם הציונות הערומה – ימין נטו.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
עבורי הסרט הזכיר נשכחות, אך גם עורר אצלי אנלוגיה בין החביון למציאות הגזענית בקרב אמריקאים לבנים לבין החביון למציאות הכיבוש בתודעה הישראלית. וכוונתי איננה לכיבוש השטחים בשנת 67׳, אלא לכיבוש כחלק מההוויה היהודית-עברית-ישראלית.

מאת חיים ברעם
נתניהו מסרב להבין שגרמניה ובריטניה יותר חשובות לטראמפ מאשר ישראל. עברו הימים שהבית הלבן הכתיב למדינות אירופה את מדיניות החוץ שלהן. דווקא בנושא ירושלים היה תיאום בין כל מדינות המערב ודעה משותפת שאסור לתת יד לסיפוח משעבד של הערבים במזרח העיר.

מאת גדעון ספירו
במלאת 50 שנה לכיבוש, פרסם השירות הבולאי שורה של בולי מזכרת בצירוף דפי מידע (ירושלים, הגולן, הבקעה והגדה), שבינם לבין האמת ההיסטורית אין ולא כלום. הטקסט הוא תעמולה ממשלתית פרימיטיבית.