מאת גדעון עשת
אצל חכמי הכלכלה הישראלית עודף הוא ההפרש בין ההכנסה בפועל לבין ההכנסה המתוכננת. בהגדרה הזו קל מאוד לייצר עודף. ככל שאתה – המתכנן – מטומטם יותר וטועה יותר בגדול, כך גדל הסיכוי לייצר עודף. יאיר לפיד ובנימין נתניהו התגלו כמטומטמים מופלגים וכך, על אף שיש להם אוברדראפט ענק, הם מדברים על עודף.
נתניהו
תן עודף מהאוברדראפט
רב-סרן שואתי, בהלה בהסכמה ואורניום מאושר מאד
מאת אבשלום קווה
רב סרן שואתי מציץ ממעונו האימפריאלי למחצה לעבר הר החושך של העיר העתיקה: כיפת הסלע שעדיין לא חזרה למוטבים, "לידים של צאצאי אבותינו," אומר האני הלאומי שלו לתת-המודע הנרטיבי ומשם גולש לתת-המקלע הסנסואלי, "אבל לא רחוק היום בו יוסר הכתם ונעלה בהר קודשנו, בום, בום."
לא ינום ולא יישן שומר ישראל
מאת ראובן קמינר
זוהי עובדה עצובה שהישראלים בחרו כדוברם אדם שמאמין באמת ובתמים לקשקשת יחסי הציבור שמנפיקים הפקידים במשרדו. נתניהו אולי מסביר היטב את העמדה הישראלית הרשמית לקהלים של תומכים וחסידים מושבעים, אך גינוניו הדרמטיים נחזים כמגוחכים כאשר הוא מציג עמדה זו בפני קבוצת מאזינים אובייקטיבית.
כדי להחכים צריך לסבול
מאת חיים ברעם
כדי שעם שלם ייתן גט פיטורין לממשלה או למנהיגים שיזמו מלחמות שנחשבו זמנית למוצלחות, צריך לבוא אסון צבאי שילווה בהתמוטטות פוליטית וכלכלית. לא ניתן ללמוד ולהפיק לקחים מועילים בתנאים של שלווה, שיוצרים אשליה גדולה שהכוחנות מביאה אושר ועושר.
העמדה המוסרית
מאת חיים ברעם
ללא אופציות מדיניות אין לנו אלא להעדיף בעקביות את השיקול המוסרי. נוקיע את אסד מבלי להביא בחשבון את האימפריאליזם, ונגנה את מזימות ההשתלטות של ושינגטון למרות זוועות המשטר הסורי. גם הגישה כלפי נתניהו חייבת להיות יותר מתוחכמת.
עוד פארסה אמריקאית
מאת שמואל אמיר
לפלסטינים אין מה לקוות מיוזמת קרי. הם צועדים לקראת זמנים קשים. הם יודעים היטב שעצמאות לוקחים, לא מקבלים. מן ההיסטוריה ידועים לנו מאבקי שחרור וחופש שנמשכו עשרות שנים ויותר, אך לבסוף השיגו מטרתם. הברירה היחידה העומדת לפניהם הוא המשך המאבק.
מה מריץ את ג'ון קרי
מאת ראובן קמינר
הסכמה פלסטינית לשיחות ללא בסיס מוגדר; שיחות שמתחילות באפס ואינן מחייבות את ישראל לכלום, הן הישג של נתניהו. אמנם האגף הימני משתולל בהיסטריה כאילו ישראל מוותרת על משהו לשם קיום השיחות אך ישראל של נתניהו לא תדון על זכויות הפלסטינים בירושלים, על זכויות הפליטים הפלסטינים ועל גבולות 67'.
אלה אינן שיחות שלום – סיכום ביניים ראשון
מאת ראובן קמינר
אחרי ימים על גבי ימים של קשקשת, אחרי זרם בלתי פוסק של שטויות הנוגעות לעניינים לא רלוונטיים של צורה וטכניקה, המסך מורם. דבר לא קרה באמת, למעט העובדה המצערת והמדאיגה שמר עבאס ביטל את עמדתו העקרונית בנוגע למו"מ.
הצגה אמריקאית אומללה במיוחד
מאת ראובן קמינר
קשה להאמין, אבל אחרי שישה סיבובים באזור, מסוגל קרי להציג הצגה כה אומללה. העולם מסתכל ומשתאה, לאחר שהתבקש ע"י קרי רק לפני מספר ימים לא להיות ציני. לא ברור "מקור הסמכות" בשיחות אלה, אבל ברור שמקור הסמכות של הציניות הוא המדיניות האמריקאית של "עשן ומראות".
מלכודת הסתירות
מאת חיים ברעם
נתניהו אנטי סיני ומכסח הטרוריסטים הוא ידיד נאמן של הימין בארצות הברית, גם אם כמה מדובריו באו מרקע אנטישמי מוצק; אבל אותו ביבי עצמו נתפס כצבוע אם הוא מוכן לוותר על "המלחמה בטרור" כדי לקדם את יחסיו עם הסינים.
ממדינת הפרטה למדינת משטרה
מאת אפרים דוידי
אותה אסטרטגיה קפיטליסטית מבית מדרשו של בנימין נתניהו הגורסת שיש להפריט את הכל עברה שינוי טקטי. זאת, בסיועם של האחים נפתלי בנט ויאיר לפיד. מפריטים את תחומי העיסוק הרווחיים, ומשאירים בידי המדינה את תחומי העיסוק המפסידים או המתקיימים תודות לסובסידיות שהאזרחים מעניקים באמצעות מיסיהם