מאת עפרה ישועה-ליית
בסמכותו המלאה של שר הבטחון יעלון וראש הממשלה האחראי עליו לבלום את המהלך המטורף, הבזבזני והמרושע של איכלוס עוד התנחלות עירונית בלב חברון. ומה חושב על כך שר האוצר? את העלות הכלכלית של תחזוקת הפצצה המתקתקת הזאת בלב אוכלוסייה מותשת מהתעללות הוא ממילא לא מסוגל לחשב
נתניהו
פתרון דיור ממש פצצה
נתניהו ואירופה
מאת חיים ברעם
זה טבעי שכל הזרמים שאינם תומכים בממשלה הקיימת, מטיחים עלבונות בגברת נתניהו. היא מושכת אש, לעתים קרובות בצדק גמור, ויש עיתונאים שמאמינים ברצינות שבאמצעות שרה ניתן באמת להפיל את בעלה. אבל נתניהו, כמו דוד בן-גוריון בשעתו, ממשיך לשלוט כיוון שהוא מוקף ברסיסי מפלגות.
סמרטוט אדום: משייטים ומשטים, דובר צה"ל, גזענות ללא בושה, מאיר הר ציון, ויקטור שם טוב ודפנה ארז-ברק
מאת גדעון ספירו
ייתכן כי כל מה שכתבתי הוא ספקולציה פראית וייתכן כי זו האמת לאמיתה. בעוד חמישים או מאה שנים, כשייפתחו הארכיונים נדע את האמת. אם מי מקוראיי יהיה עוד בחיים, שיעלה על קברי ויספר מה גילו המסמכים.
ממה אנחנו מופתעים?
מאת חיים ברעם
הישראלים מדחיקים את האמת ואת העובדות לא מתוך טיפשות; יש בחברה שלנו המון אנשים מבריקים שאינם רוצים לדעת ויש להניח שהם חוששים מאוד מתחזיות קודרות על הצפוי לנו. כדאי להזכיר שלגבי ישראלים מכל קשת הדעות, הדיון על הממדים הגלובאליים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו מופשט או תיאורטי.
דאבוס וירושלים – הפרק הפוליטי
מאת גדעון עשת
ביום ראשון האחרון, 26 בינואר, התחיל בדאבוס שבשוויץ מפגש שכותרתו "שוברים את הקיפאון". וזה אופיו של הוויכוח הפוליטי הישראלי: מצד אחד נמצאים אלה שלא מוכנים לוותר על 100% מהשטחים הכבושים ומצד שני עומדים אלה שלא מוכנים לוותר אפילו על 10% מאותם שטחים.
ליצן לא תמים
מאת חיים ברעם
קשה לפענח את התנהלותו של שר הביטחון בימים אלה. המראה החיצוני עשוי להטעות וכינויים כמו "בּוֹק" אינם מסבירים את חוסר האחריות המשווע של איש ציבור, שהצלחתו תלויה כמעט לחלוטין ביחסים הטובים שלו עם ארצות הברית. נדמה לי שמסך העשן שאופף אותו נובע דווקא מעברו החלוצי כאיש תנועת הנוער העובד והלומד וכחבר קיבוץ.
מאת חיים ברעם
רגב היא כאמור "סהרורית" לדעת רבים. אבל מצביעי העבודה או "יש עתיד" הם סהרורים בדיוק באותה מידה. הדור הולך ופוחת, הימין הגזעני הודף את המחסומים האתיים והדמוקרטיים ומשווק את מרכולתו האפלה בגלוי. כדי להשתחרר מהסהרוריות עלינו לגלות את הנתיב המוליך אותנו לאור בקצה המנהרה, ולהאמין בסיכוי לשנות כאן דברים יסודיים.
האם המדינה המכונה ישראל קיימת בכלל?
מאת אבשלום קווה
הדחתו של הברנש דנקנר מתאגיד אי.די.בי, שורת התקלות שהתרחשו בימי השלג, פארסת המשא ומתן עם הפלסטינים, החיוכים המטופשים שמנפק הקיסריון מלשכת ראש הממשלה מעלים את השאלה: האם המדינה המכונה ישראל אכן קיימת או שהפכה למופע פנטומימה עתיר צללים וצלליות?
נתניהו והגז הפלסטיני
מאת גדעון עשת
ראש הממשלה, כך דווח ב"גלובס", הורה/ביקש מחברת חשמל לפתוח במשא ומתן עם בעלי הזיכיון לשדה הגז הטבעי מארין שמול חוף עזה בכוונה לרכוש גז משדה זה. אם אכן זה מה שיקרה אז ראוי בנימין נתניהו לברכה. מדוע לחזור לגז פלסטיני דווקא עתה משהתגלה גז טבעי בשדה לוויתן מול ראש הנקרה?
המדיניות הכלכלית של מממשלת נתניהו השנייה
מאת ד"ר שלמה סבירסקי, גיא פדה, ירון דישון ועדי סופר
ממשלת נתניהו השנייה נדרשה להתמודד עם תביעת תנועת המחאה החברתית ל"צדק חברתי" ועם הביקורת הציבורית על ריכוז כוח כלכלי-פוליטי בידי מספר קטן של קבוצות עסקיות. אך בעקרונות היסוד במדיניות המקרו-כלכלית לא חל שינוי.
חזון המזרח התיכון על פי נתניהו
מאת ראובן קמינר
לפני מספר שנים היה ניתן "לצבוע" בבטחה את המזרח התיכון בצבעיו של דגל ארה"ב, כלומר באדום, כחול ולבן. פורמציה צבאית זו אומנם נתקלה פה ושם בהתנגדות רוחנית ומדינית מקומית, אך לא במימדים כאלה שיסכנו את ההגמוניה האמריקאית המוחלטת.