מאת חיים ברעם
גם עתה, בשנת 2017, חיה ראתה ברחוב המלך ג'ורג' את מרכז העיר לכל דבר ועניין וכמעט שלא הגיעה לקניון מלחה. סרטים היא ראתה בעיקר בבית, או שהגיחה לביקור נדיר לבית הקולנוע בשכונת אבו-טור, שלא היה חשוף יתר על המידה לעיניים ביקורתיות של שכנים ומכרים.

מאת חיים ברעם
לאבי היו מושגים הרבה פחות רומנטיים. בעיניו יחסם של החרדים לציונות ול"הגנה" היה חזות הכול. מסכת יחסי האהבה-שנאה שלו עם החרדים הייתה מסודרת ומנומקת, דבר דבור על אופניו. עוד לפני הימים הנוראים נהג לשיר בבית את "כל נדרי", וככל שחלפו השנים כך התרגש יותר.

מאת חיים ברעם
ביום הראשון אחרי המלחמה התאכלסה בארץ שלווה מוזרה, ואפילו ציוצי הציפורים נעלמו לזמן בלתי ידוע. איש לא הכריז על הפסקת אש, אבל כל הניצולים ידעו שהסוף הגיע חרף העובדה שאיש מהם לא הצליח לפענח את טיבו. בבתים ששרדו הצטופפו בני אדם, בלי חשמל ובלי אוכל.

מאת חיים ברעם
הסנטימנט שלו למִרפאה המכוערת היה עמוק. הוא בילה שם חודשים ארוכים בהמתנה לא הכי חיונית לרופא אף אוזן וגרון, ובינתיים בלע ספרים מצוינים ששאל בספריית הפועלים. הרופא שלו שוחח עימו לעתים על תומאס מאן, הסופר הגרמני שהיה חביב במיוחד על גיורא.

מאת חיים ברעם
מאז שנטבע הפסוק "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים" לא הפסיק קמצא לחגוג. שמו המוזר נחרת בתולדות העיר, והוא האמין שבדורות הבאים יימצאו כאלה שידברו בזכותו. קרובו בר-קמצא כבר מת מזמן, ורק מעטים מאוד התגעגעו אליו.

מאת חסיב שחאדה
להלן מביא אני סיפור שהופיע בספר ההיסטוריה הידוע, פרי עטו של אבּוּ אַל-פַתְח אבּן אבּי אַלְ-חַסַן הדנפי השומרוני, אשר הועלה על הכתב באמצע המאה הי"ד בערבית, על פי בקשתו של הכהן הגדול, הרבן פינחס, בשנת 1352. כרוניקה זו – ראשיתהּ באדם וסופהּ בנביא מוחמד.

מאת חיים ברעם
אחרי שלוש שנים בתל-אביב החליט רמי לחזור לעירנו. הוריו כבר נפטרו והשאירו לו דירה קטנה בקטמון הישנה. רמי תמיד התגעגע לקטמון אבל ידע היטב שסביבתו החברתית נעלמה מהשכונה יחד עם רוב בני משפחתו והשאירה אדמה חרוכה.

מאת חיים ברעם
בשנת 2022 נודע לנו שכיכר המיואשים נדדה לאתר אחר, ושאיש לא העלה בדעתו לשחק שם סטנגה. השמועות נמחקו בידי הצנזורה, והשלטונות הטילו אימה גם על הרשתות החברתיות. אבל הרשת הסמויה מפה לאוזן הייתה פעילה מאוד.

מאת חיים ברעם
איך נבלום את הרכבת שאיבדה את הבלמים ודוהרת אל סוף המנהרה? הוא חשב, בפעם העשירית באותו חודש, שצריך לאסוף את החברים מכל קצווי הארץ, להביא אותם לקיבוץ ולטכס עצה.

מאת חיים ברעם
ביבי לא הגיב לפי שעה על ההצעה שלי מהשבוע שעבר להפסקת אש בת חמש שנים. אז הבה נרחיק עתה למחוזות אחרים לגמרי.

מאת חיים ברעם
ישראל גרינטל, פקיד ממשלתי מתל-אביב, חגג את יום הולדתו בגפו בפאב ברחוב אבן-גבירול. הוא לא חש אפילו שמץ של רחמים עצמיים; דווקא תחושה של אושר שקט התאכסנה בלבו.