מאת עודד גולדרייך

מאת איתן קלינסקי

בימים אלו של לאומנות גואה המשסה עם בעם חסר לי קולו הצלול של אלכסנדר פן, חסר לי נאומו של הפועל נגד מבצע צבאי, שמהר מאד הופך למלחמה ולמציאות מדממת. חסרה לי עוצמת שירו – "תִּדְבְּקוּ אָח בְּאָח וְכַוְּנוּ אֶת הַתּוֹתָח בִּדְמָמָה אֶל מוּל פְּנֵי-הַמִּלְחָמָה.. וְהִלָּחֲמוּ בְּעַד הַנֶּגֶד!".

מאת עודד גולרייך

המסה מציגה שורה של פרספקטיבות, חלקן מפתיעות, על החברה וההיסטוריה המודרנית. הפרספקטיבות מעוגנות בהשקפת העולם המרקסיסטית, ויש בהן רעננות ויצירתיות רבה, אלא שקשה למצוא בהן מדריך למחשבה פוליטית וודאי שלא לפעולה פוליטית.

מאת בנימין גונן
תרומת הקומוניסטים לקידום המערכה המעמדית להגנת זכויות העובדים מותנית ביכולתנו לרכוש את אמון העובדים, לגלות מסירות ודוגמא אישית. עשינו זאת בשנות שלטון המנדט הבריטי וגם במאבקים הידועים. היו אלו יוזמות שצמחו מלמטה ודרבנו את הנהגת ההסתדרות להתייצב לימין העובדים והמובטלים ולמלא את תפקידה.

מאת אורי וולטמן
האסטרטגיה שהנחתה את פידל קסטרו ואת ההנהגה של תנועת ה-26 ביולי, הייתה, ביסודו של דבר, אותה האסטרטגיה שלנין התווה עבור הבולשביקים ברוסיה. המשותף לשתי המהפכות, הוא ששתיהן התרחשו בארצות בהן ההתפתחות הקפיטליסטית הייתה מפגרת, ועובדה זו הייתה מכרעת לצורך הגדרת הדינמיקה המעמדית שלהן.

מאת אורי וולטמן
מה הייתה תפיסת העולם של פידל, ראול, צ'ה והמנהיגים המרכזיים של תנועת ה-26 ביולי, בשנים שלפני ניצחון המהפכה? פידל מעיד על עצמו, כי לנגד עיניו עמדו לא רק תפיסותיו המהפכניות-דמוקרטיות של חוזה מרטי, הגיבור הלאומי הקובני, אלא שכבר בשלהי שנות הארבעים החל לגבש תודעה מרקסיסטית

מאת אורי וולטמן
אחת העמדות הקיימות בחוגי שמאל מסוימים, היא שבין המהפכה הרוסית לבין המהפכה הקובנית פעורה תהום. בעוד הראשונה הונהגה בידי לנין, מנהיג מרקסיסטי בעל הכרה, הרי שהאחרונה הונהגה בידי לוחמי גרילה הרפתקנים, אשר לגמרי בטעות מצאו עצמם, מכורח הנסיבות, נאלצים לפרק את הקפיטליזם ולבנות כלכלה סוציאליסטית. אבקש להראות שלעמדה זו אין בסיס.

מאת יפתח לוין
אטאהואלפה, שר ברגישות נפלאה על היחס העמוק בין האדם לסביבתו, על האהבה של האדם אל ההרים, הנחלים והשבילים והקשר הבלתי ניתן לפרימה ביניהם. הדיאלוג שלו עם הנחל נותן הרגשה כה אינטימית של געגועים, שניתן אף לחשוב שהנמען הוא אדם, אישה ולא נחל.

מאת הרב אליהו קאופמן
באמצע דצמבר הקר של 2013 הלך לעולמו – ובשיבה טובה, אחד מהקומוניסטים השורשיים האחרונים , החבר עוזי בורשטיין. בן 92 היה האיש במותו. הרבה עוד ייכתב על האיש , ואולי גם ע"י כותב שורות אלה אבל כרגע אני חפץ להדגיש נקודה אחת באיש הזה , שצריכה להיות מורה דרך לכל איש שלום באשר הוא.

מאת ראובן קמינר
הצעתו של פרופ' שלמה אבינרי ואחרים לארגן מחדש את הביקורים של בני נוער מישראל במחנות ההשמדה באירופה ולפתוח אותם בביקור בגרמניה היא לכאורה הגיונית וסבירה. נשאלת השאלה מדוע צץ הרעיון הזה רק עכשיו אחרי שנים רבות של טיולים בפולין לבדה?

מאת ישראל פוטרמן
לא כל המתקוממים נגד משטרי הדיכוי הם כוחות מתקדמים; תחת האצטלה של תמיכה בכוחות התנגדות למשטרי דיכוי, כמו בסוריה ולפני כן בלוב, מנסים חוגים ריאקציוניים לשתף פעולה עם כוחות המייצגים אינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, או אחר. אמנם חייבת להיות אבחנה בין אויבי האימפריאליזם לתומכיו, אבל אין סיבה לתמוך במשטרי דיכוי כי האופוזיציה גרועה מהם.