מאת גדעון ספירו
אתחיל בקביעה שהבחירות האחרונות לא היו דמוקרטיות. השלטון הנבחר, קואליציית החלומות של נתניהו, ימין ודתיים, אינו לגיטימי. שהרי מה אמרו מצביאי הרוב? שמותר להמשיך ולרדות בפלסטינים, לחלל את כבוד האדם שלהם, לרמוס את זכויותיהם הטבעיות וכל זאת מבלי לשאול לדעתם.
מאת חיים ברעם
מערכת הבחירות לכנסת העשרים וספיחיה גררו דברי כיעור מבחילים לא רק מבנימין נתניהו, אלא גם מבורגנים מפונקים שהוציאו את מררתם על ישראלים שלא חושבים ולא מצביעים כמוהם.
מאת שמואל אמיר
מלחמת הבחירות שעברנו רק מבהירה כמה רחוקים אנו מתודעה שפויה, מהבנה של עצמנו ומהכוח לשנות משהו. אין מנוס מלהכיר בכך שהחברה שלנו חולה מאוד. נקרא למחלה לאומנות, גזענות או ציונות, היא מלוה אותנו בכל אשר נלך. ואולי זו מחלה שאין לה מרפא.
מאת חגי אלעד
אנחנו ממשיכים בעבודתנו. רק בשבועות האחרונים נחשפתם בוודאי לצילומים הקשים של שיסוי כלבים בפלסטינים ושל פשיטות ליליות על בתים פלסטיניים. נמשיך לשקף את ההיבטים היומיומיים של הכיבוש ולהיאבק בהם, ולא נרפה מכך.
מאת חיים ברעם
מסתבר שפולחן ביבי, "שמכניס לבית הלבן בנאומו בקונגרס בוושינגטון ומראה לברק אובמה מאיפה משתין הדג", לא נחל כישלון חרוץ. מבחינה מדינית היה הנאום מקח טעות מהרגע הראשון.
מאת אדם קלר
במשך ארבעים ושמונה שנה מנהלת מדינת ישראל את המערכת הכפולה הזאת: מצד אחד דמוקרטיה פרלמנטרית רבת מפלגות, שבה בוחרים אזרחי ישראל את הממשלה המושלת בהם ומצד שני דיקטטור צבאי שהוא המושל והמחוקק והשופט והשליט הכל-יכול בחייהם של מיליוני תושבים פלסטינים.
מאת רמי הוד
המאבק למען מדינת רווחה מתקדמת הוא מאבק שלא יסתיים ב-17 במרץ, ויש לנהל אותו מתוך חשיבה ותכנון לטווח ארוך. לאחר שנים רבות בהן המדיניות הניאו-ליברלית נתפסה כגזירת גורל, בשנים האחרונות אנו רואים שינוי
מאת אליזבט צורקוב
סיפורו של טספיי (לא שמו האמיתי) ממחיש את הקשיים שרשות ההגירה מערימה על מבקשי מקלט בעלי משפחה בישראל. סיפורו אינו יחודי, אך משום שהוא פנה למוקד לפליטים ולמהגרים לסיוע, תיעדנו את השתלשלות סיפורו היטב.
מאת גדעון ספירו
ההכרעה עבור מי להצביע היא שילוב של השקפת עולם תוך לקיחה בחשבון את הנתונים הפוליטיים הקונקרטיים. בהצבעותיי כיסיתי כמעט אל כל המרחב השמאלי בתולדות ישראל.
מאת עפרה ישועה-ליית
שום גוף פוליטי אינו יכול בכלל לגשת לבחירות לכנסת בישראל בלי להצהיר מראש על תמיכה במדינה "יהודית ודמוקרטית". חומת מגן הרמטית מגינה כאן על עקרונות המשטר שעצרת האו"ם הגדירה כבר בשנת 1975 כ"גזענות".
מאת שמואל אמיר
היום, טוען אבנרי, הציונות היא מיותרת. הוא מדמה זאת לבניית בית. עכשיו כאשר הבית כבר הוקם אין עוד צורך בפיגום. הציונות שימשה כפיגום ועכשיו ואפשר להוריד אותו. זה נשמע כל כך יפה ופשוט, אבל מה היה הפיגום הזה?
