מאת גדעון עשת
היתה יממה, מתום הבחירות ופרסום מדגמי ערוצי הטלוויזיה, ועד אמש, שבמהלכה התברברו המומחים לדבר פוליטיקה סביב "השוויון" ו"הגוש החוסם". כאילו שיש בחיים הפוליטיים שלנו גוש ימין ובראשו בנימין נתניהו מהליכוד, וגוש שמאל-מרכז שבבחירות התברר שבראשו עומד יאיר לפיד (ולא שלי יחימוביץ'). אז זהו, שאין. ולא רק שאין, גם לא היה.

מאת הרב אליהו קאופמן
הפסיקה של שופטי בית המשפט הותירה את ה"טווס" אטיאס עם מכנסיו למטה. חבל רק שהיהודים החרדים הפכו שוב קורבן עולה תמים לעסקני השיכון ה"חרדים" המהתלים בהם עשרות שנים ומביאים אותם לפשיטות רגל, לקניית דירות בלי טאבו והפסד כספי מקדמות תוך שיכון יהודים חרדים – לא פעם, במרכז סכנה ופיקוח נפש.

מאת גדעון ספירו
טור זה מוקדש לפרויקט בו התחלתי לפני כמעט 30 שנים של שליחת מכתבים אישיים בעיקר לשופטות ושופטים, אבל גם לבעלי שררה אחרים, שהחלטותיהם זוהמו בהפרות זכויות אדם, בגזענות, במתן גיבוי לפשעי הכיבוש או עוולות זועקים אחרים כמו ענישה מקלה לאנסי ילדים או עצימת עין אל מול פשעים חמורים.

מאת חיים ברעם
האם עוז מבקש לסכל את "הסטייה השמאלית" במרצ מאז שזהבה גלאון נבחרה למנהיגת התנועה, באמצעות הצטרפות לקונסנזוס "ציוני" אפל שבסיסו בפסוק: "עם לבדד ישכון ובגויים לא נתחשב"? ייתכן, אבל הדרך הנכונה למצביעי שמאל לבטא את אמונתם בשיתוף פעולה יהודי-ערבי מול נוסחת הגטו של עוז, נמצאת בהצבעה לחד"ש.

מאת איתן קלינסקי
כאשר התנהל משפט שייב נגד בן גוריון, היה זה רק תופיק טובי, חבר כנסת מטעם המפלגה הקומוניסטית הישראלית, שעלה על דוכן הנואמים בכנסת ודרש לבטל פיטורי ישראל שייב עקב דעותיו הפוליטיות. היום, חבר הכנסת דב חנין היה הראשון לצאת נגד פתיחה בתהליך לפיטוריו של איש החינוך רם כהן. יופסקו מייד כל ההליכים נגד המחנך רם כהן.

מאת יונתן פלד
בנאומו ליד גדר הגבול עם מצרים ההולך ונשלם, הבטיח בנימין נתניהו שגידור כל הגבולות יושלם בתוך זמן קצר. הגטו אותו אנו בונים סביב עצמנו הולך ונשלם. כמו שאמרו חכמינו : אפשר להוציא את היהודי מהגטו אבל אי אפשר להוציא את הגטו מהיהודי. כנראה שאנחנו מרגישים בטוחים רק בין חומות הגטו.

מאת חיים ברעם
לכן יוצא הקצף נגד נתניהו רק מצד אנשים כמו שלמה אבינרי ששירתו תמיד את מטרותיו העיקריות של ממסד מפלגת העבודה אבל חוששים עתה מהקרע בין ישראל לבין ארצות הברית. כאן, בבטן הרכה של נתניהו, היו חייבים להכות מנהיגי המרכז הלאומני שלי יחימוביץ', ציפי לבני ויאיר לפיד. הם לא מסוגלים אפילו לכך.

מאת ישראל פוטרמן
יותר ויותר מתברר שהשלטון בשטחים הכבושים מקבל צביון של שלטון קבע. המשטר בישראל מתקבע כמשטר אפרטהייד: חוק אחד לאזרחי ישראל, המבוסס על חוקי הכנסת הדמוקרטיים בגרסה "היהודית והדמוקרטית", וחוק אחר – שיפוט צבאי – לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, שאינו מתיימר אפילו להיות חוק דמוקרטי.

מאת משה יהודאי
ההצבעה בעד חלוקת הארץ ב1947 נחשבה ע"י שני הצדדים לסכסוך כאקט פרו ציוני כשם שההצבעה להכרה בפלסטין כמדינה משקיפה ב2012 נחשבת על ידם כאקט אנטי ישראלי, או כזה המנוגד למדיניות ממשלת ישראל.

מאת חיים ברעם
אין כיום איזון, ואף לא מראית עין של איזון. הזירה הפוליטית מורכבת עתה מימין חזק מאוד, מתוגבר בכל נציגי הציבור הדתי והחרדי, ושלוש רשימות חלשות יחסית של המרכז הלאומני: מפלגת העבודה, "התנועה" (לבני) ו"יש עתיד" (יאיר לפיד). מרצ וחד"ש מאיישות לבדן את הצד השמאלי של המפה.