מאת ראובן קמינר
אנו עוסקים, למרות אשליות נפוצות אפילו בקרב השמאל, בנשיא השומר באדיקות ובמיטב כוחו על האינטרסים של האימפריה. בטל תוקפו של הויכוח לגבי אופיו של האדם ואם היה אי פעם סיכוי שיפנה שמאלה. "הליברליות" של אובמה, אם היתה אי פעם קיימת, נמוגה לחלוטין.

מאת גדעון עשת
שר החוץ, אביגדור ליברמן, הודיע בשבוע שעבר כי ישראל תעניש את פלסטין על ידי קיזוז חובות שחבה הרשות הפלסטינית לישראל מתוך כספי המסים שישראל גובה בעבורה. על שר החוץ אמרו שהוא אכזר, פיקח, ימני להחריד, פוטיניסט. לא אמרו עליו שהוא קשקשן. אז הנה זה נאמר, ולהלן דברי ההסבר.

מאת נועם חומסקי
יום אחד, וזה חייב להיות בקרוב, העולם יגיב לקריאתו של עו"ד זכויות האדם העזתי המכובד, רג'י סוראני, בזמן שהפצצות נפלו שוב על ראשיהם של אזרחים חסרי הגנה בעזה: "אנו דורשים צדק ואחריות (accountability). אנו חולמים על חיים נורמליים, בחופש וכבוד".

מאת חיים ברעם
איך נתגבר על אובדן הדרך, על ניתוק הזיקה שלנו מהתרבות העברית, מהשירים, מהספרות, מההיסטוריה? האם נפקיר את הכול בידי פשיסטים ומסלפי תולדות עמנו, ונסכים שהשליטים שלנו יביאו חורבן על כל הישראלים בלי קשר להשקפת עולמם ולרמתם המוסרית?

מאת ראובן קמינר
בפרק האחרון של המלחמה נגד הפלסטינים ניצבה מכונת מלחמה מתוחכמת ביותר נגד רוחו של עם הדורש חופש. מישהו אמר שזה דומה לסיפור של דוד וגולית.

מאת זיאד מדוח
אנו זקוקים להכרה בינלאומית ורשמית בפלסטין החופשית והעצמאית. אנו זקוקים להחלטות בינלאומיות אמיצות שיחייבו את ישראל להכיר בהסכמי השלום שנחתמו עם הפלסטינים וחשוב מכל: שיאלצו את ישראל להכיר בחוק הבינלאומי. אנו מצדדים בשלום צודק ובר-קיימא. אבל לא יהיה שלום ללא צדק.

מאת שמואל אמיר
עם סיום מבצע עמוד ענן יש לשאול מה היו המטרות שלשמן יצאה ישראל למסע ההרג וההרס בעזה? מתקפה שהראתה שוב, שלמרות הררי הנשק והכסף האמריקאי אין להכניע (אפילו חלק) מן העם הפלסטיני.

מאת ראובן קמינר
אפשר לראות ביוזמת המלחמה של נתניהו נגד עזה אינטרס ישראלי-אמריקאי לשם פגיעה נוספת בכוח העמידה של הפלסטינים. יש להצטער שישנם עדיין שוחרי שלום בארצנו שמבקשים לראות בברק אובמה שוחר שלום כמוהם. בטל זמנן של אשליות כאלה. אובמה זקוק לביבי אפילו עם ההתנחלויות שלו. זוהי האמת העצובה.

מאת חדוה ישכר
רובוטים משנים שיקולים פוליטיים לקראת מלחמה ובמהלכה. אולם השקט היחסי מפני ביקורת פנימית, שמצופה מהם לספק למקבלי ההחלטות, הוא אשליה מסוכנת. מערכות הגנה מסוגה של כיפת ברזל מספקות לצבאות ולממשלות אורך נשימה להמשך האלימות ואף להרפתקנות צבאית, במקום לקדם פתרון מדיני לסכסוכי דמים.

מאת זיאד מדוח
ברצוני לפנות אל מועצת הביטחון של האו"ם, שאמורה לדאוג לביטחון העולם: בעזה אין לאן לברוח, אין מקלטים כדי למצוא מחסה בפני המטוסים הישראלים השבים ותוקפים מדי חמש דקות – לרוב נגד בתי האזרחים. מי אמור לדאוג לביטחונם? ארגון האומות המאוחדות אמור להבטיח את שלום העולם.

מאת גדעון ספירו
כאן ושם, משלמים את מחיר סרבנות השלום של ממשלת ישראל אליה אפשר לצרף את הסירוב של החמאס להכיר בישראל, אם כי אין כאן סימטריה מלאה, כפי שאין סימטריה בין הסוס לרוכבו. שני הצדדים יורים על אוכלוסיה אזרחית, ובכך מוכתמים בפשעי מלחמה. אין אלטרנטיבה להידברות, גם עם החמאס. וגם ויתור על חלומות אימפריאליים של ישראל.