מאת חיים ברעם
בהעדר ההון הממשי והתרבותי אין למגזר היהודי המתון כלים להיאבק נגד הימין החילוני והדתי, שצבר נכסים עצומים בהתנחלויות, בתקשורת ואפילו בצבא. לכן הברית העתידית בינינו לבין המגזר הערבי היא בלתי נמנעת. זה מחייב שינוי דרסטי בדרך החשיבה שלנו ואימוץ ערכים חדשים.

מאת ישראל פוטרמן
יותר ויותר מתברר שהשלטון בשטחים הכבושים מקבל צביון של שלטון קבע. המשטר בישראל מתקבע כמשטר אפרטהייד: חוק אחד לאזרחי ישראל, המבוסס על חוקי הכנסת הדמוקרטיים בגרסה "היהודית והדמוקרטית", וחוק אחר – שיפוט צבאי – לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הכבושים, שאינו מתיימר אפילו להיות חוק דמוקרטי.

מאת שמואל אמיר
הלחץ הפלסטיני-ערבי עשוי להגיע לנקודת רתיחה ולצאת משליטה. ארה"ב נחלשה מבחינה מדינית וחיה בצל משבר כלכלי ענק. היא מגיעה למצב פרדוקסלי: מול הסערות באזור ארה"ב נזקקת לישראל יותר מבעבר. מאידך, התמיכה מגבירה את הסערה. האם אי פעם תאלץ ללחוץ על ישראל לסגת מן השטחים?

מאת חיים ברעם
בתרחיש הזה לא תסתפק גלאון בהבלטת הנחישות של מרצ לא להשתתף בממשלתו העתידית של ביבי אלא תעצב מערכת שלמה של עקרונות חלופיים. מִפנה כזה יהפוך את מרצ לחלק מהשמאל האירופי, ויאפשר לה לרשת את מקומה של העבודה בכל המוסדות הסוציאליסטיים ביבשת, שמהם תגורש במוקדם או במאוחר.

מאת נועם חומסקי
יום אחד, וזה חייב להיות בקרוב, העולם יגיב לקריאתו של עו"ד זכויות האדם העזתי המכובד, רג'י סוראני, בזמן שהפצצות נפלו שוב על ראשיהם של אזרחים חסרי הגנה בעזה: "אנו דורשים צדק ואחריות (accountability). אנו חולמים על חיים נורמליים, בחופש וכבוד".

מאת גדעון ספירו
כמה זמן תמשיך ארה"ב של אובמה לחפות על ישראל הקולוניאלית, לספוג את כל שיגיונותיה ולהידחק עקב כך לבידוד בקהילה הבינלאומית? אם אובמה הוא רציני בהצהרותיו על מחויבותו לזכויות אדם, מצופה ממנו כי יתנה את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל בסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד ששורר כיום בשטחים הכבושים.

מאת נעמיקה ציון
אז בואו נראה מה בדיוק קיבלנו בתמורה: עוד קאסמים, עוד הרס, עוד חרדה, עוד פחד, עוד דם, עוד שנאה, עוד תאוות נקם, עוד אובדן אמון. הכל כלול. כל פעם יותר עמוק. כל פעם פחות הפיך. כל תושב בשדרות יודע שכשאר יוצאים למבצע הבא, הוא נכנס לכוננות ספיגה. אלא שהפעם מדובר בטירוף של מדינה שלמה.

מאת ראובן קמינר
בפרק האחרון של המלחמה נגד הפלסטינים ניצבה מכונת מלחמה מתוחכמת ביותר נגד רוחו של עם הדורש חופש. מישהו אמר שזה דומה לסיפור של דוד וגולית.

מאת זיאד מדוח
אנו זקוקים להכרה בינלאומית ורשמית בפלסטין החופשית והעצמאית. אנו זקוקים להחלטות בינלאומיות אמיצות שיחייבו את ישראל להכיר בהסכמי השלום שנחתמו עם הפלסטינים וחשוב מכל: שיאלצו את ישראל להכיר בחוק הבינלאומי. אנו מצדדים בשלום צודק ובר-קיימא. אבל לא יהיה שלום ללא צדק.

מאת ראובן קמינר
אפשר לראות ביוזמת המלחמה של נתניהו נגד עזה אינטרס ישראלי-אמריקאי לשם פגיעה נוספת בכוח העמידה של הפלסטינים. יש להצטער שישנם עדיין שוחרי שלום בארצנו שמבקשים לראות בברק אובמה שוחר שלום כמוהם. בטל זמנן של אשליות כאלה. אובמה זקוק לביבי אפילו עם ההתנחלויות שלו. זוהי האמת העצובה.

מאת זיאד מדוח
ברצוני לפנות אל מועצת הביטחון של האו"ם, שאמורה לדאוג לביטחון העולם: בעזה אין לאן לברוח, אין מקלטים כדי למצוא מחסה בפני המטוסים הישראלים השבים ותוקפים מדי חמש דקות – לרוב נגד בתי האזרחים. מי אמור לדאוג לביטחונם? ארגון האומות המאוחדות אמור להבטיח את שלום העולם.