מאת שחר בן חורין
נחוצות הפגנות משמעותיות של אנשים עובדים וצעירים, ישראלים ופלסטינים כאחד, שיידרשו צדק חברתי ושלום, שייקראו להפסקת המצור וההתקפות על עזה וגם להפסקת ירי הרקטות ממנה, שייקראו להיאבק בהתקפות ממשלת נתניהו על העובדים והעניים ושייצאו נגד חרחורי-המלחמה של ממשלת ההון, שפניה כעת למלחמה עם איראן.

מאת חיים ברעם
סקרי דעת הקהל אינם משקפים התלהבות עממית מיוחדת מהמלחמה שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתכננים נגד איראן. בינתיים האזרחים הם די פאסיביים, אולי מצפים לעלייה של רבע אחוז במחיר הגבינה כדי באמת להתקומם.

מאת שמואל אמיר
"ביטחון ישראל" הוא ביטוי שאינו מש מפיהם של קברניטי ישראל, אלא שכרגיל ביטחון ישראל מפורש על ידיהם כסיבה למלחמה, או לפחות לפעולה מלחמתית כמו הכוננות הנוכחית לקראת התקפה על איראן.

מאת פדרו גולדפרב
שנה נוספת ברציפות, שביישובי האזור נשמעות אזעקות והתפוצצויות של רקטות, פצמ"רים וקאסמים במקום לשמוע את צחוקי ילדנו החוגגים את החג… שנה נוספת שקשה להירדם, קשה לישון, קשה לנשום. האם אין דרך אחרת? עד מתי האלימות? האם פעם נוספת יגידו לנו ש"אין עם מי לדבר"?

מאת ראובן קמינר
לנוכח מלחמת האזרחים בסוריה עלינו להביא בחשבון עמדות הצדדים לגבי תוכניות המלחמה נגד איראן. לסוריה עמדה ברורה נגד התוקפנות הישראלית-אמריקאית נגד איראן וראוי להביא גם את העובדה הזו בחשבון. האחריות מחייבת לעשות כל דבר אפשרי לחזק את כוחות המתנגדים למלחמה באיראן.

מאת בנימין גונן
גישתנו לשאלה הלאומית, לעומת זאת, היא מעמדית; אנו רואים את שורש הבעיה באנטגוניזם בין מעמדות, ולא בין לאומים. הן ליהודים, הן לערבים יש אויבים, אך הם אינם מוגדרים על פי הלאום. האויב הוא מעמדי, ומסוכן לשני העמים כאחד, שכן ההמונים בני שני העמים סובלים ממנו.

מאת נעמי גלוואן
נזקים רבים נגרמו לקובה במהלך חמשת עשורי המצור. הקובנים היו לקרבן של מדיניות שמטרתה המוצהרת היא להרעיב אותם על מנת להפיל את הממשלה המהפכנית.

מאת ראובן קמינר
לפני שבוע נפגשו הישראלים והפלסטינים בעמאן על פי הזמנתו האדיבה של הוד מלכותו ובחסות הקוורטט. המלך ביקש מהפלסטינים לקפוץ אליו לביקור כדי להגיד שלום מכיוון, או למרות, שטוני בלייר, הידיד הדגול של העם הפלסטיני, יהיה נוכח. בנוסף, יתארח אצל המלך באותה שעה נציגו של ביבי לעניין הפלסטינים, העו"ד יצחק מולכו. מי יכול לסרב למלך?

מאת חיים ברעם
גם אותי עצמי פוקד המשבר. נכון שבעשרים השנים האחרונות חשבתי (אולי בעצם קיוויתי) שבאמצעות פתרון החלוקה נגיע לבסוף לפדרציה משותפת אבל עתה נראה ששלב שתי המדינות איננו מעשי. הדילוג עליו הוא כואב אבל הכרחי, גם משום שלא נותר לנו הרבה זמן להציל את עצמנו ואת ילדינו.

מאת רובא סאלח
רונית דברת עזבה אותנו. היא הייתה אישה אמיצה, פעילת שלום ואמנית מוערכת. הכרתי אותה במהלך שבוע ״ילדי הים התיכון״ באוסטוני, במחוז פוליה שבאיטליה, בשנת 2001. זאת הייתה לי הפעם הראשונה בה הכרתי פעילת שלום ישראלית. התלקחה בינינו אהבה ממבט ראשון.

מאת חיים ברעם
ממסורת עַמנו נזכור שהכול צפוי והרשות נתונה. אחרי שלמדנו על הסכנות החבויות בחיק העתיד, נדע מה לעשות כדי לתרגם את הכוח האדיר שלנו למציאות עכשווית. לא הייתי רוצה להיות פשיסט בעולם החדש, שאותו נקים כאן על חוּרבוֹת הגזענות.