יש שאדם סובל מחולשה מסוימת לדבר מסוים ומעדיף שלא להעמיד את אופיו למבחן, כלומר רואה את עצמו כחתול שמוטב שלא תופקד בידיו האחריות על שמירת השמנת. אני, לדוגמא, נמנע מלקנות אריזות גדולות של גלידה, שכן אני יודע שאם תהיה אריזה שכזאת במקפיא, לא אוכל אלא לטרוף את כולה מיד באותו הערב שרכשתיה. למה הדבר דומה? [ קראו עוד ]
וכך, לאחר 33 יום חזרתי מהמילואים לתוך הבוקה והמבולקה של תנועת המחאה, תקציב המדינה ושאר הירקות שאנו נאלצים לבלוע מדי יום. זה לא שעייפתי מפוליטיקה ומחאות, וזה גם לא שהוצאתי מספיק קיטור ברטינות כמו ישראלי טוב במקום לעשות משהו, אבל הסיטואציה ההזויה של מה שאמור להיות המציאות הישראלית אינה מסוגלת להפיק ממני אפילו מרירות משועשעת. [ קראו עוד ]
עזה ושכם שבו בסוף השבוע להיות זירת הפעולה הטבעית של חיילי צה"ל. שם הם גיבורים. שם אפשר להראות הצלחות מיידיות. בלבנון נכשלו. נגד הפלסטינים הם גיבורים גדולים. כי מה פשוט יותר מאשר לחטט בתיקים של זקנות במחסום, או לפרוץ לחדרי שינה דרך קירות ולהחריד ילדים במיטתם, או לסכל מהאוויר, או לבצע נוהל שכן (או שכנה). אין בזה סיכון, ותהילת הגבורה מובטחת, ומחיאות הכפיים של המתנחלים ועוזריהם גם הן תשמענה מקצה הארץ ועד סופה. בקיצור, גבורה אינסטנט. נקייה, לאומית ומבטיחה שקט תעשייתי. אבל שקט הוא רפש ותסיסת הרקב תתפוצץ בפנינו הנדהמות ותותיר בהן שבילים נוזלים של זוהמה. כנראה שלא הופק כל לקח ממלחמת השלוף שהסתיימה זה עתה בלבנון. "טרם בשלו התנאים לשלום עם סוריה" אמר פרץ בשבוע שעבר. התנאים לשלום אף פעם לא מגיעים כאן לידי הבשלה. התנאים למלחמה תמיד דרוכים ומוכנים לזנק כקפיץ מקופסת הקסמים. תנועות המחאה מוחות על הדברים הלא נכונים, ולכן נמשיך לחכות עד בוש שיבשילו התנאים. ולדימיר ואסטרגון אינם פרי דמיון, הם אנחנו, הם איתנו ורק הזמן שלא קורה בו דבר, יכלה אותם: "דבר אינו קורה, איש אינו בא, איש אינו הולך, זוועה" (בקט, מחכים לגודו).
אולמרט, פרץ ויחימוביץ עם החיילים השבים מלבנון שר המלחמה עמיר פרץ ורל"ש הממשלה אולמרט ערכו מפגש מיוחד עם חיילי צה"ל שזה עתה שבו מהמלחמה בלבנון. המפגש התקיים בשטח כנסים צבאי וכ-119 חיילים נכחו בו. אולמרט מסר כי שב מהמפגש מעודד בקשר לחוזק הצבא: "על אף התלאות שחוו היו החיילים שלווים ונינוחים. שוחחתי עם מ"פ שנלחם [ קראו עוד ]
מהדורת חדשות הרדיו של יום ו’ שעבר נפתחה בידיעה חגיגית כי כוח מיוחד של המשטרה הרג שני "מבוקשים" ליד בית-לחם, עם טיל שנורה אל תוך מערה שבה הסתתרו. האם ייחקר כיצד וִידעו את זהות ה"מבוקשים"? כיצד וידעו שה"מבוקשים" היו בני מוות? היִיבדק האם ניתן היה לפעול מבלי לירות טיל אל מערה סגורה, כפי שרומסים שרץ [ קראו עוד ]
סוף סוף הרשנו לעצמנו להיכנע לתשוקה עתיקת היומין לשלום. אנחת הרווחה הכללית שבקעה מפיהם של מרבית הישראלים כשנכנסה הפסקת האש לתוקפה היתה משהו חדש. היתה פה תחושה שעוד יום של מלחמה הוא הקזת דם מיותרת, חסרת תוחלת ובעיקר נמנעת. זה עומד, כמובן, בניגוד מוחלט ל"מוראל הגבוה" שהופגן בתחילת המלחמה, ובאמונה שאנחנו "נרסק" אותם, "נמחק" אותם, [ קראו עוד ]
זאת איננה מלחמה. זאת התקפה צבאית מאסיבית על לבנון. הנשק אמריקאי, הכסף אמריקאי – כמו גם הצבעות הווטו נגד הפסקת אש בפסגת רומא ב-26 ביולי ובמועצת הביטחון של האו"ם. ההתקפה הזאת אינה משרתת את האינטרס של יושבי הארץ הזו, ערבים ויהודים כאחד, המבקשים לבנות פה עתיד משותף של שלום וביטחון לילדיהם.ההתקפה הזאת משרתת אינטרסים זרים, [ קראו עוד ]
תבוסה צבאית (לא בהכרח גדולה) היא המפתח והסיכוי היחיד שישראל תתכנס לממדיה הטבעיים, המשורטטים ע"י מגבלות הכוח. התבוסה היא הסיכוי היחיד לפתרון המשבר עם הפלסטינים, הניזון מתחושת כוח אומניפוטנטית הגורמת להעלאה תמידית ורצופה של רף הברבריות של הסכסוך.תבוסה תביא אותנו לשולחן המו"מ עם סוריה ואולי לפתרון מדיני של בעיית רמת הגולן ופתרון לגבולנו עם לבנון. [ קראו עוד ]
בעקבות ההפגנה האחרונה נגד מלחמת לבנון השנייה בתל אביב וכמה קודמות לה עולים בי הרהורים קשים באשר ליכולת של חלקים מהשמאל הישראלי לאפשר שיח אמיתי והבעת דעות אשר אינן מתיישבות בהכרח עם הדעה המקובלת כעת כנגד המלחמה. עולות בי גם שאלות על אופיין של הפגנות ככלי לארגון הכוח הפוליטי. תמיד הרגשתי כי קריאת הסיסמאות הקצובה [ קראו עוד ]
ממשלת ישראל רכשה לאחרונה מארה"ב פצצות חודרות בונקרים (28-GBU) במטרה להשתמש בהן במלחמה בלבנון. פצצות אלו מכילות אורניום מדולדל. חומר מסוג זה מסרטן, ובנוסף לכך משחרר אבק רעיל ורדיואקטיבי החודר לריאות ולעצמות ונזקו חמור במיוחד לתינוקות וילדים קטנים.אנו דורשים מממשלת ישראל לא לעשות שימוש בפצצות אלו. דרישה זו מקבלת משנה תוקף כאשר אנו מציינים ב-6 [ קראו עוד ]
נכנסנו להלך מלחמתי ,והיתרונות בעינן עומדות: העם היהודי מתאחד, הסולידריות ההדדית מרקיעה, ונכון. מספר אנשי חיזבאללה הופחתו.חיכינו לרגע הזה. להפשיל שרוולים, ולשלוף רובים. הרגע בו נוכל להפציץ ,למגר ולהרגיש חזקים, נתמכים וכ"כ צודקים בו אנחנו ‘רק’ מחזירים ובעצם נלחמים ב ‘כוחות הרשע’ המוכרים. אך בדרך ניתקנו עצמנו מהקשר של המלחמה למציאות הכללית, למצב בגדה, למעצרים [ קראו עוד ]
