אילנה הרסטון-לוטן
אז הפלסטינים ואנחנו, עם מחזור האלימות האינסופי, כבר לא מעניינים אף אחד.  אבל האמת היא, שתמיד ידענו שלא האמריקאים, הבריטים, או הרוסים, וגם לא ערב הסעודית, הקוורטט או האו״ם, יפתרו לנו בעיות הקיום.

מאת נידאל עיסא
במקום הזה נמצאים האנשים שמצילים חיים ואלה שחייהם בסכנה. העולם בחוץ לא משנה. בחדר הניתוח מדברים רק על חיים. אבל איך אפשר לדבר על חיים, כשאין ציוד סביר מינימאלי שאיתו אני כמנתח אמור לבצע ניתוח?

מאת גדעון ספירו
זו שעתם של הימין המתלהם הנוקם ותמונת הראי שלו החמאס הרצחני.  שעת הגופות, פולחן המוות. זה האלמנט הממלא אותם באדרנלין. אני שומע את פתרונות מומחי הממסד הממלאים כפטריות לאחר הגשם את אולפני הטלוויזיה השונים ומתחרים ביניהם מי יקיז יותר דם.

מאת נג'מה עלי
זה קרה ברכבת הקלה בירושלים. ישבתי בשקט. צעקות נשמעו והרכבת נתקעה. מאות, אולי אלפים דפקו על החלון של הרכבת. מוות לערבים, צעקו. פחדתי.

מאת אהוד שם טוב
אין ספק שהוועידה מקדמת שלום של האליטה הישראלית-אמריקאית-פלסטינית, של שתי מדינות לשני עמים, ללא עיסוק בכיבוש (כלשהו), לעוולות (כלשהן) או לאחריות (של מישהו על משהו), הרי חלק ממכובדי הוועידה, במציאות ומקום אחרים היו נחשבים לפושעי מלחמה.

מאת חיים ברעם
בעירנו המצב קשה במיוחד אבל גם כאן חייב הציבור האנטי-פשיסטי להתאחד על מצע מינימום: אנשי השמאל החילונים נקראים להפסיק את התעמולה האנטי חרדית הגורפת, לעודד התארגנויות אנטי פשיסטיות מהימין המתון (כמו הקמת בית"ר נורדיה), להגן על התושבים הפלסטינים, כדי להציל את העיר.

מאת איתן קלינסקי
המפגש הכואב עם תלולית עפר, בה נטמנו עלומים נקיים של שלושה נערים מעלה את הקריאות לנקם. ואל מול קריאות אלו אני מגיב כמו המשורר בשנת 1903 – "אָרוּר הָאוֹמֵר: נָקֹם !".

מאת אדם קלר
זה כבר קרה מקודם, לא פעם ולא פעמיים. מאז קמה מדינת ישראל זה קורה במחזוריות קבועה. שוב ושוב הגילוי המפתיע שיש במדינת ישראל אזרחים ערבים, ולאזרחים האלה יש זכות בחירה לכנסת, והם שולחים לכנסת חברי כנסת שייצגו אותם.

מאת חיים ברעם
אכזריות שפוכה, חסרת מיצרים, היא כנראה הדרך הקצרה ביותר ללבם של מאות אלפי ישראלים. מציאות חיינו כמשעבדי עַם אחר יצרה ציבור גדול שלבו רע. השמחה לאידו של האחר הפכה לנורמה, ואילו מושג החסד, שיש לו שורשים עמוקים ביהדות, הפך כאן לבדיחה.

מאת גדעון ספירו
אין לי גרם של סולידריות עם גזענים בכלל ואנטישמים בפרט, אין לי סולידריות עם פשיסטים, ניאו-נאצים, קנאות דתית, עריצים והורים שמוכנים להקריב את ילדיהם על מזבח ערכים אלו. אינני יכול להביע סולידריות עם מתנחלים, או מפלגת הבית היהודי או תנועת החמאס.

מאת אנה שידלו
מדינת ישראל רואה בחיוב את העלייה בהיקף התיירות וההגירה לארץ, אך בו בזמן מפעילה מדיניות של אפליה אתנית כלפי הבאים ארצה. המאמר הזה מציג מספר מקרים של פגיעה באנשים ממוצא פלסטיני.