מאת אלי אמינוב
החלטתו של היועץ המשפטי וינשטיין, לאפשר לממשלה לא להגדיר פעולות חבלה וטרור של כנופיות מתנחלים המכנות עצמן "תג מחיר" כטרור מוסיפה נדבך נוסף לבניין האפרטהייד הישראלי. הכנופיות אינן פועלות בחלל ריק. הן זוכות לגיבוי הן של חלקים מאוכלוסיות המתנחלים והן של חלק מבעלי התפקידים הביטחוניים ומשרתי כוחות אכיפת החוק.
מאת גדעון ספירו
אף על פי שנאום יו"ר הפרלמנט האירופי בכנסת שפע ידידות לישראל, די היה במשפט אחד שהתפרש כביקורת בסוגיית האי שוויון בחלוקת המים בין המתנחלים לפלסטינים, בכדי להקפיץ את הימין הישראלי הפשיסטי שלובש מיד מסיכה פטריוטית, מגייס את השואה ומכתים אותך כאויב המדינה.
מאת נירית חביב
הכפר נבי סמואל נמצא צפונית-מערבית לירושלים, באחת ממובלעות "מרחב התפר" שנוצרו במקומות בהם חומת ההפרדה אינה עוברת בתוואי הקו הירוק. תושבי הכפר סובלים ממסכת התעללות אכזרית ומשורה של הגבלות חמורות מצד המינהל האזרחי ורשות הגנים והטבע, שתכליתם לייאש אותם ולגרום להם לעזוב את המקום.
מאת שמואל אמיר
האם יש אפשרות להתייחס ברצינות כלשהי לתיאור הדמיוני הזה של הממשל האמריקאי בחמש השנים האחרונות? כלום יש צורך להתייחס ברצינות לעיתונאי המדווח הזה שגם כל עברו מוכיח על כתיבה של מיינסטרים אגרסיבי, שהבטיח לנו תדיר "שנתניהו עוד יפתיע" ועשה קריירה יפה מהסתה נגד איראן.
מאת מרים שיש
צירוף המילים "מרחב התפר" נשמע כמו תפר עדין ואנושי שמשני צדדיו קיים מרחב מחיה של שתי אוכלוסיות אזרחיות. במציאות – הגדר מפרידה את החקלאים מאדמותיהם הכלואות עתה במרחב התפר, ומגבילה מאוד את הגישה אליהן. דבר זה פוגע אנושות באמצעי הקיום ובפרנסה של החקלאים, וכרוך בייסורים ובתחושת חוסר ביטחון מתמדת.
מאת גדעון עשת
מה היה קורה אילו היו מחסלים את נתיבי איילון? משאירים את הרכבת, ובמקום הכבישים בונים פארק שבו מסלולי הליכה, אופניים, מתקני ספורט ובתי קפה? שני תרחישים.
מאת חיים ברעם
בדרכו הפתלתלה והערמומית הצליח שר החוץ אביגדור ליברמן להטביע את התקשורת בערפל עמוק, לעתים מר וצורב בעיניים, לעתים מתקתק ומקהה חושים. ליברמן נחשב לאיש חידתי והוא באמת כזה. אבל ליברמן הוא איש נבון וקר רוח, שמחפש לעצמו נישה מתאימה כדי להתבצר מול חברה עוינת מבחינתו, ולנסות לחפש לעצמו מקום תחת השמש.
מאת חיים ברעם
הישראלים מדחיקים את האמת ואת העובדות לא מתוך טיפשות; יש בחברה שלנו המון אנשים מבריקים שאינם רוצים לדעת ויש להניח שהם חוששים מאוד מתחזיות קודרות על הצפוי לנו. כדאי להזכיר שלגבי ישראלים מכל קשת הדעות, הדיון על הממדים הגלובאליים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני איננו מופשט או תיאורטי.
מאת רעיה ירון
גדלתי בקבוץ גניגר על ערכים ברוח הציונות המתחדשת. עד היום ערכים אלה מדריכים אותי. באותה עת לא היה צורך במנהלת שתנהל את הערכים. תרמנו בגאווה לקק"ל. חונכנו שצה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. היום, כשאני מנסה לבחון מה נשאר מאותם ערכים, אני משפילה את עיני מבושה.
מאת גדעון עשת
ביום ראשון האחרון, 26 בינואר, התחיל בדאבוס שבשוויץ מפגש שכותרתו "שוברים את הקיפאון". וזה אופיו של הוויכוח הפוליטי הישראלי: מצד אחד נמצאים אלה שלא מוכנים לוותר על 100% מהשטחים הכבושים ומצד שני עומדים אלה שלא מוכנים לוותר אפילו על 10% מאותם שטחים.
מאת שמואל אמיר
גם בכלא הישראלי כלואים היום פלסטינים רבים שלחמו למען שחרור עמם מהכיבוש ומתוארים כפושעים עם "דם על הידיים". הבולט שביניהם, אשר הציבור הפלסטיני רואה בו, ובצדק, את ה"מנדיבה" (הכינוי של מנדלה מימי מאסרו הארוך) שלהם, הוא מרואן ברגותי. רבים ישאלו הכיצד אפשר להשוות את ברגותי למנדלה?
