מאת גדעון ספירו
לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של בעלי הון השודדים את הציבור לאור היום. קרנות גמל ופנסיה המנהלות את חסכונות הציבור משקיעות באגרות החוב וכאשר מגיע מועד הפֵּרעון, אומר הטייקון: מצטער, החברה הפסידה ואינני יכול לשלם. הציבור שנתן אמונו בשיקול הדעת של מנהלי הקרנת, מפסיד את כספו.
מאת אלמה ביבלש
אני יודעת שאסור לנו לשבת בצד. איבדנו את הפריבילגיה והזכות לוותר על פעולה. הבחירה שלנו פעילי סולידריות ושלי באופן אישי, בחירה שגם אחרים שותפים לה, היא עמידה בשטח. לצד הפלסטינים במאבק משותף, היכן שהעוול מתרחש, תוך נכונות להגיע אל המקומות ולעמוד במצבים בהם הוא מרים את ראשו.
מאת הרב יחיאל גריינמן
מעבר לדיבורים קיימת מציאות בשטח: הצבא ואנשי המאחז הבלתי חוקי משתפים פעולה. יד רוחצת יד להנצחת הכיבוש ולנישול החקלאים הפלסטינים מאדמותיהם.
מאת שמואל אמיר
במבחן התוצאה בין הימין ושמאל, השמאל יצא בשן ועין. הוא וודאי לא הוכיח חוש מציאות או ראייה למרחוק. להפך, דווקא אנשי ימין (ובעזרת רבים מן השמאל הציוני) הגשימו את מדיניותם בהצלחה מעל ומעבר למה שיכולנו לתאר לעצמנו בימים ההם.
מאת חיים ברעם
כיוון שמר ברקת הוא הסוכן המובהק ביותר של מבשרי האפוקליפסה הדתית לאומנית, אין הרבה טעם בשבחים אודות פעילותו הנקודתית בחיי הבידור של העיר. עוד בית מרזח פתוח בשבת הוא הישג בלתי מבוטל, אבל הוא מתגמד לעומת החרפה הטמונה בנישול אחרים, ובאשמתו הברורה של ראש העיר בשפיכת דמים הבלתי נמנעת בעתיד.
מאת גדעון ספירו
האסירים שנמצאו אחראיים למותם של ישראלים, נידונו למאסרי עולם. לא הייתה אבחנה בין מותו של חייל ואזרח. אילו נהג החמאס כך כלפי גלעד שליט, היה מעמיד אותו למשפט על הרג אזרחים מירי הטנק עליו הופקד ונידון לכמה מאסרי עולם.
מאת חיים ברעם
ישראל יכולה גם עתה לנצל את אדישותם של אנשי עזה לגורלו של ברגותי ואת האווירה השוררת כאן אחרי שחרורו של שליט, כדי לשחרר אותו באורח חד-צדדי, על פי החלטה ריבונית ולא בלחץ של פיגועים או חטיפות. דווקא שחרור חד-צדדי של ברגותי היה מעביר את היוזמה המדינית וההסברתית לידי ישראל.
מאת חיים ברעם
בסוכות מגיעה שעתה של הסינתזה: התהליך הדיאלקטי (תזה, אנטי-תזה וסינתזה) מבשיל עד תום, והנטייה לכתיבה מאוזנת ורצינית היא דומיננטית.
מאת ראובן קמינר
התעלומה היא מדוע הצטרפו צרפת ורוסיה להצעה האמריקאית כאשר במשך זמן כה רב הסתייגו מן המדיניות הזאת? כיצד העזו צרפת ורוסיה להצטרף לקו האמריקאי ולהנפיק הודעה כה מזיקה לעניין הפלסטיני?
מאת גדעון ספירו
ממשלת ישראל והימין הישראלי נכנסו לשנה היהודית החדשה, תשע"ב, בתחושת סיפוק גדולה. נתניהו חזר מעצרת האומות המאוחדות כסופרמן שחסם את ההכרה ברשות הפלסטינית כמדינה, וכמי שהצליח "לגייר" את נשיא ארה"ב, ברק אובמה, שנשא נאום ציוני ימני, שגם שר החוץ ליברמן סמך את ידו עליו.
מאת חיים ברעם
נתניהו הוא ממשיך הטכניקה הרטורית של בגין ומורשתו הרעיונית של יצחק שמיר. באמצעות הסינתזה האומללה הזו ניתן אולי לעשות שלום עם אביגדור ליברמן ועם שלי יחימוביץ'. השבחים שנתניהו קיבל על האנגלית שלו, על כושר הדיבור ועל ההיסטוריוסופיה בנוסח אב"א אחימאיר רק מעידים על הגטו המדיני המחניק שבו אנחנו שרויים.
