מאת אילנה הרסטון-לוטן

הימין האנטי-מוסלמי לא הצליח להסתיר את חדוות ה״אמרנו לכם״, בעוד השמאל חזר וקונן על איוולת הפלישה לעיראק ואוזלת היד בסוריה – כאילו ש- Mia Culpa חוזר ונשנה יכולה לרפא את פצעי ההווה.

מאת ראובן קמינר
אפשר לטעון שהאירועים סביב המשבר הסורי אמורים להיות הרי גורל לעתיד המאבק הישראלי פלסטיני. אנסה להציג באופן אובייקטיבי את שתי העמדות הקוטביות בשמאל.

מאת חיים ברעם
איך נבלום את הרכבת שאיבדה את הבלמים ודוהרת אל סוף המנהרה? הוא חשב, בפעם העשירית באותו חודש, שצריך לאסוף את החברים מכל קצווי הארץ, להביא אותם לקיבוץ ולטכס עצה.

מאת שמואל אמיר
התקוממות היחידים או הצעירים הפלסטינים שמה ללעג את אלה המדברים על מצב בלתי הפיך ואת אלה שהספידו שוב את העם הפלסטיני.

מאת חגית לביא
דבי ואני עומדות כל יום שישי בצהרים כבר כמה חודשים יחד עם א/נשים כמונו כדי להגיד שאנחנו לא מתייאשות, שהמילים הסכם מדיני ושלום לא יתנדפו אם יש מי שיאמר אותן.

מאת ראובן קמינר
השמאל האנטי-רוסי לא מציע דבר קונסטרוקטיבי בסוריה פרט להמשך ההרג והסבל. פלג שמאל זה לא למד דבר מכישלון התכניות של ארה"ב ונאט"ו לחולל שינוי במשטרים בעיראק ובלוב.

מאת חיים ברעם
בני עירנו מדממים, הסכינים נשלפות, היד על ההדק קלה, גזענים ופשיסטים מעודדים יהודים חמושים לירות על ערבים וקשה להתנחם בכך שהיו כאן ימים קשים יותר.

מאת גדעון עשת
כך פועל ראשו של כלכלן מתמטי שאומנותו היא תורת המשחקים. תורת המשחקים היא ענף אקדמי שמנסה להבין ולהסביר מדוע הפתרון הנכון לסכסוך שלנו הוא לשבת על התחת.

מאת גדעון ספירו
הילדים האלה חווים יום יום את הכיבוש, את העוני, את המתנחלים הפולשים לדירות שכונתם במטרה לנשלם, את היחס המשפיל להוריהם. האבנים הן ביטוי למלחמת השחרור שלהם מהכיבוש.

מאת ניב מיכאלי
במסע הרס חריג בהיקפו, הרסו הרשויות הישראליות מספר בתים המתקרב למספר הכולל של מבני המגורים שהרסה ישראל בכל החודשים מתחילת השנה. יותר מ-200 בני אדם, כמחציתם קטינים, איבדו החודש את בתיהם.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
אני חולקת על הסל בכך שהוא מבכה על היעדר זעם. יש זעם, רק שלזעם אין שפה. ובהיעדר שפה לא ניתן לנסח בצורה ברורה מהי הבעיה ולא לנסח אסטרטגיית פתרון.