הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



מאמרים מאת חיים ברעם:

מוחות שטופים

במוצאי-שבת טִלפן לביתי הפרופ’ יהושע פורת, איש ספר מושבע, מזרחן והיסטוריון, ונזף בי בעדינות יחסית על משפט קטן שכתבתי בטור שלי בשבוע שעבר, ושבו הזכרתי את מאסרו של הקומוניסט וההומניסט אנטוניו גראמשי, שמת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני שקיבל בבתי הכלא של הרודן הפשיסטי ובן בריתו של אדולף היטלר, בניטו מוסוליני. פורת טען, שגראמשי לא היה חבוש כלל בבתי כלא, אלא ...

25 בספטמבר, 2009 13 תגובות

שקיעה ברחביה: סיפור לחג

יומיים לפני ערב ראש השנה ושבוע לפני יום הולדתו ה-75 התגבר יהודה על החולשה הגדולה שממנה סבל מזה חודשים רבים, ויצא העירה לקניות. אבל הוא נרתע מהחנויות ההומות אדם ולא הצליח למצוא את הרשימה שהגר הכינה עבורו. הדרך חזרה הביתה, בידיים ריקות, הייתה אמורה להיות יותר קלה, בלי עליות. היה עליו ללכת במורד רחוב אבן-גבירול ולחלוף ליד הבניין ששיכן פעם ...

21 בספטמבר, 2009 7 תגובות

העידן הפשיסטי

בשיא הריאיון המחפיר שהעניקו היועץ הפוליטי אלדד יניב והמחזאי שמואל הַספרי לאביהם הרוחני ארי שביט, מביע יניב את המשאלה שאהוד ברק ייאמץ את האידיאולוגיה המושתתת על "שמאל לאומי". יש להניח שהמשאלה הזאת אמנם תתגשם. ברק כבר הניח יסודות פוליטיים לשיבתה כביכול של מפלגת העבודה לדרכם של דוד בן-גוריון וגולדה מאיר, והערכים הפשיסטיים והשמרניים ששני הוגי הדעות החדשים יצקו למצע הרעיוני ...

19 בספטמבר, 2009 29 תגובות

הסתירות של ליברמן

שר החוץ אביגדור ליברמן התלונן בראיונות סוף השבוע שעבר על יחסם של הפובליציסטים כלפיו. הוא טען, כמיטב הדמגוגיה המסיתה השגורה בפיו, שהיחס העוין כלפיו נובע מעצם היותו עולה (ותיק אמנם) מברית המועצות לשעבר. אני מתעב את עמדותיו של ליברמן בכל לבי, ורואה בו את אחד הפוליטיקאים המסוכנים ביותר במדינה, אבל קשה לי להאמין שהרקע "הרוסי" שלו גורם למעגל הניכור והרתיעה ...

11 בספטמבר, 2009 13 תגובות

גילוי נאות

מתגובות רבות שקיבלתי ברחוב ובטלפון בימים האחרונים נוכחתי לדעת שיש קוראים למוסף "הארץ" בקבוצת ההתייחסות שלי, ושמכרי מצפים ממני לטור על ספרו של אחי עוזי ברעם, "אין אהבה בעיר". כתבתו של גידי וייץ במוסף נגעה ללבם של רבים וטובים והגעתי למסקנה שכתיבה על הספר בטור אישי תתאים מאוד לצורכי העיתון שלנו. כבר עשיתי פעם כתבת מגזין על עוזי שעורכי הכתירו ...

4 בספטמבר, 2009 5 תגובות

עשה לך אויב

קשה לתת אמון בכתבה המוזרה בעיתון השוודי "אפטונבלדט", שהאשימה את חיילי צה"ל בסחר איברים של פלסטינים שנהרגו. היא גררה היסטריה אנטי-שוודית בתקשורת ובמערכת הפוליטית, שביקשו לנצל את הפרנויה השוררת כאן בנושאים כמו "עלילת דם" או "אנטישמיות". עד כדי כך הגיעו הדברים, ששר החוץ (לחרפתנו) אביגדור ליברמן חזר על הקשקוש שהשוודים התעלמו ממצוקת היהודים בתקופת השואה. כמו במדינות רבות אחרות (שווייץ ...

27 באוגוסט, 2009 45 תגובות

מחיר הנאורות

אחרי שהסערה בעירנו קצת שככה, וגם הדיה ברחבי הארץ התאדו לאוויר הקיץ החם, הוחלט בכל זאת להעמיד לדין את "האם המרעיבה" מהעדה החרדית. אני מקווה שהעובדות יתבררו בבית המשפט, שפסק הדין יהיה מנומק היטב, ובכך יושם קץ לדמוניזציה המחפירה של כל העדה, והנושא הכאוב כשלעצמו יבוא על פתרונו ברמת הפרט. באיחור מה הצטרף גם יוסי שריד לוויכוח על דרך הטיפול ...

14 באוגוסט, 2009 4 תגובות

משולש ורוד הפוך

את המשולש הוורוד ההפוך ענדו ההומוסקסואלים באושוויץ ובמחנות ריכוז אחרים, כחלק ממדיניות הסיווגים הגזענית של המשטר הנאצי. אין צורך לציין כאן שהקורבנות העיקריים היו בני עמנו, וכל ישראלי מודע לכך עד לכאב. אבל גם הומואים, פולנים, רוסים, צוענים וגרמנים אנטי-נאצים נשחטו במחנות, ובשבוע הזה אין מנוס מאזכור הזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי הזה. האקלים הפשיסטי, ששיגשג בישראל בעשר השנים האחרונות, קצר את ...

7 באוגוסט, 2009 12 תגובות

עניינים של מה בכך

לפני שנים לא מעטות הכנתי מערך שיעורים לתלמידי ב"בצלאל", שעסק בניתוח השוואתי בין העיתונות הישראלית לעיתונות האנגלית. מהיכרות קרובה עם הנושא הנחתי מראש שהעיתונות שלנו היא יותר רצינית ופחות מקוטבת. הפער בין העיתונים הפופולריים לעיתונים הרציניים בישראל היה פעם קטן יחסית. מאז נעלמה העיתונות המפלגתית מהנוף, אבל שוו לרגע בנפשכם את שולחן ארוחת הבוקר של משפחתי ברחוב המלך ג’ורג’ 17, ...

31 ביולי, 2009 18 תגובות

מיהו קיצוני?

במהלך ההפגנות והמהומות בשבועות האחרונים היתה ירושלים נתונה בהיסטריה אנטי-חרדית מפחידה, ובתגובות של "הציבור הנאור" ניתן היה לאתר גם סממנים ברורים של אנטישמיות פשוטה. המאבק על פתיחת החניון בשבתות היה אולי לגיטימי, ואין לזלזל בחששות החילונים נוכח חוסר הרגישות של הרדיקלים החרדים כלפי האינטרסים והמאוויים שלהם. עם זאת, התהליכים הדמוגרפיים בעיר הם עובדה קיימת והחרדים אינם אשמים בהגירה המאסיבית של ...

24 ביולי, 2009 25 תגובות

שובו של סטריינג’לאב

בשנת 1964, שבמהלכה חגג העולם את מלוא תפארתה של "לונדון העליזה", בירת התרבות, האמנות והאופנה של העולם, ראיתי שם את סרטו של סטנלי קובריק, "ד"ר סטריינג’לאב, ואיך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה", בכיבובו של פיטר סלרס בשלושה תפקידים וירטואוזיים. גם ג’ורג’ סי. סקוט וסטרלינג היידן השתתפו בסרט, אולי בתפקיד חייהם. קשה לתאר היום את ההשפעה האדירה של הצפייה בסרט ...

17 ביולי, 2009 23 תגובות

שני אנשים ישרים

את האסוציאציה לכותרת אני חייב לסופר האנגלי השנון (אבל הסופר-גזען) אדגר וואלאס, שבצד ספרי הבלשים המצמיתים שלו כתב גם סדרת סיפורים נהדרת על אפריקה ועל ההתנהלות הקולוניאליסטית של בריטניה בחבלי ארץ ענקיים ונידחים, שלא חסרה בהם גם נימה סאטירית מושחזת. אחד מספריו, "ארבעה אנשים ישרים", היה פופולרי מאוד בארץ בימי ילדותי הרחוקים. בדיוק כמו בספרי "טרזן" גם בספרות הריגול של ...

10 ביולי, 2009 7 תגובות

אחרי בלותם

השבוע נוכחנו לדעת שגם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, העילוי אהרון ברק, נמנה על קבוצת האישים שראו את האור דווקא אחרי בלותם. אין לקבל את הדברים האלה בתגובה פאבלובית ופשטנית: כולנו מודעים לעובדה שברק היה שופט נאור, יחסית להלוך הרוח הרווח באליטות שלנו. אבל במושגים אירופיים וצפון אמריקאיים הוא היה מסווג כשמרן-ליברל, אי-שם במרכז הסקאלה שנעה בין שמרנים חשוכים הלוחמים ...

3 ביולי, 2009 12 תגובות

בגין לשלטון

בנאומו הבגיניסטי שזכה לתשואות מעיתונאים כמו ארי שביט, הִקצין ראש הממשלה בנימין נתניהו את תנאי ישראל "לשלום", וניסה להכתיב לפלסטינים בפרט ולערבים בכלל תנאי כניעה משפילים. אבל בצד התורה המפורשת יש גם תורת רזים נסתרת, מעין תושב"ע שביבי הפך לכהן הגדול שלה. נוסף על התנאים הידועים, הכרה בישראל כמדינת העם היהודי, קבלת כל עמדות ישראל לפני המשא ומתן ושאר התביעות ...

25 ביוני, 2009 11 תגובות

נשמות חצויות

לפני שנים אחדות השתתפתי בהפגנת מחנה השלום נגד עוולות הכיבוש, ונקלעתי לוויכוח לוהט בין אנשי "שלום עכשיו" מן השורה, שהתעקשו להניף בכיכר רבין בתל-אביב את דגל ישראל, לבין פעילי השמאל הרדיקלי, שהתנגדו למחווה הזאת בלהט נעורים, שלא נעדרה ממנו גם מידה של חמימות המוח. כמו תמיד במקרים כאלה, עברתי את התקרית הזאת בלב חצוי וקרוע. המוחים נגד הדגל קרובים אלי ...

18 ביוני, 2009 29 תגובות

קו קלוקס קלאן

אחרי שלוש שנים של צפייה קבועה בחדשות יום השישי בערוץ 10 גָלינו לערב אחד לערוץ השני. זה היה מעין אקט של מחאה על השינוי שחל בשיבוצם של רביב דרוקר ועופר שלח שנטשו את ערב השבת שלנו. היה מוזר לראות את יאיר לפיד אחרי זמן כה רב, ואין צורך לומר שהדו-קרב המילולי המגוחך בין הכתב הצבאי רוני דניאל למוּדלף המדיני אמנון ...

11 ביוני, 2009 9 תגובות

ימין מעודכן וימין קיצוני

כבר עברו הימים שההתמקדות בטור הזה על הקשר הרעיוני שנוצר בין אביגדור ליברמן ואהוד ברק עוררה מחאות ולעתים אפילו ביטויים של שנאה גלויה. הקשר בין השניים מתהדק והולך. למרבה האבסורד, הקונפליקט המהותי שתמיד עימת את שרי החוץ עם שרי הביטחון, נגוז דווקא במקרה הזה. ברק כבר לא מציג את עצמו כ"מנהיג מחנה השלום" אלא אם כן הוא מבקש לשעשע את ...

4 ביוני, 2009 11 תגובות

"עם בוא הטירוף" – סיפור חדש

גם אחרי שיוסי דביר רקד כמו נסיך במסיבת השבועות בקן התנועה המאוחדת, דיברנו בעיקר על לאה דהאן, על תנועותיה כלילות השלמות ועל גופה הנהדר. לאה הייתה פסגת החלומות הכי הזויים של כולנו, והצליחה לפצות אותנו אפילו על "סלינו על כתפינו" המשמים, ועל המלאכותיות הצורמת של טקס ביכורים בפאתי שכונת נחלת אחים העירונית ומוכת העוני. גם יוסי זכה למחמאות קרירות, ששיקפו ...

28 במאי, 2009 10 תגובות

בזכות הלחיצוּת

דווקא לקראת הפגישות החשובות שהתנהלו השבוע בוושינגטון ירדה מאוד קרנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, וכל מלחכי הפינכה שנהגו לשבח אותו עד לפני זמן קצר נאלמו דום. אחוזי הרייטינג שלו ירדו פלאים, ובעיתון "הארץ" הצטייר רוב שהעדיף אפילו את אהוד אולמרט על פניו. זהו באמת שפל חסר תקדים, והנפילה (אחרי ירח דבש קצרצר) הייתה מהירה ביותר. נתניהו התייצב בראש קואליציה ...

21 במאי, 2009 תגובה 1

בעיות פנים

בעבר הלא רחוק ניסיתי ליישב לעצמי את הסתירה שבין ההתנגדות הפוליטית של אנשי השמאל כאן למדיניותן של הממשלות השונות לבין תחושת השייכות הפשוטה והטבעית לחברה הישראלית. אחרי שתי מלחמות מטורפות ומיותרות בלבנון ובעזה (שאותן היה ניתן למנוע באמצעים דיפלומטיים) הדילמות התחדדו, התחושות הוחרפו וביטויי הייאוש הקיומי בשמאל הוחצנו. גם האתגרים קשים עתה הרבה יותר: האינסטינקטים של אנשי כוחות הביטחון לנהוג ...

14 במאי, 2009 7 תגובות

משחק חדש

לא סבלתי במיוחד מהחופשה הממושכת שלי שאפשרה לי לקרוא, לכתוב ולחשוב בלי לחץ של דדליין. אבל הטור הזה היה בכל זאת חסר לי, ואולי גם לכמה מקוראי. הוא קיים כבר כמעט 24 שנים, ואני מקווה שכאשר יחלפו עוד 24 שנים הוא יהיה אופטימי ושופע נהרה, עדנה ותקוות גדולות לעתיד. בינתיים אין סיבה מיוחדת לחגיגה יוצאת-דופן, והשינויים המהירים והתכופים שמתחוללים כאן ...

8 במאי, 2009 7 תגובות

צלילים אחרים – סיפור ירושלמי

שנים רבות חלפו מאז שישבתי על סלע קטן ברחוב הירשנברג, והקשבתי לצלילי הפסנתר הענוגים, שחלחלו אל אוויר הרחוב המאובק, ריככו קצת את הארשת הנוקשה שרבצה על רוב הפרצופים שהסתובבו ברחוב, וכאילו הפכו את כולנו, לרגע קל מאוד, לאנשים טובים יותר. המורה לפסנתר שכר חדר בקומת הקרקע בהירשנברג 10, ובשעות אחר הצהריים הגיעו אליו התלמידים, בעיקר תלמידות, חלקם תאבי דעת ומלאי ...

17 באפריל, 2009 8 תגובות

הצעד הבא

את החופשה שלי מכל העיר אני מנצל לקריאה ולכתיבה, נהנה מכל רגע ומנסה ליישב את הסתירה שבין מצב רוחי הטוב לבין ההפנמה העמוקה של המצוקה שאופפת את החברה הישראלית שבה אני פועל, ושבגורלה קשורים חיי עד תום. אני קורא בעיקר ספרי היסטוריה, ומפנים תזות חדשות שאמורות להסביר את המחדלים הרבים בקבלת ההחלטות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הלקחים הם חשובים, אבל ...

14 במרץ, 2009 11 תגובות

בלי היסטריה

דווקא הכותבים השפויים יחסית בעיתון של המדינה נוטים להיסטריה "אחדותית" ערב הרכבת ממשלת ביבי נתניהו. בתחילת השבוע השמיעה סימה קדמון מ"ידיעות אחרונות", תחינות רגשניות כדי לשכנע את מנהיגת קדימה ציפי לבני לחבור לנתניהו ולמנוע מ"הימין" להיות כוח דומיננטי בממשלה שתקום. גם דוברו לשעבר של יצחק רבין המנוח, איתן הבר, שצמח בתנועת החרות של מנחם בגין, דרש אחדות לאומית אבל מתוך ...

27 בפברואר, 2009 25 תגובות

בלי שברון לב

ידידי הוותיק טוביה נבות טילפן אלי השבוע, ואחרי ההברה הראשונה כבר קלטתי שהוא מדוכדך מאוד. כיוון שנבות היה איש צבא במשך שנים רבות הוא למד לא להרבות בהקדמות ולגשת ישר לעניין. הוא אמר שמאז "ספטמבר 1948″ לא היה כל כך עצוב ומדוכא. אחר כך הסביר שבחודש הרה הגורל הזה פירק דוד בן-גוריון את מטה הפלמ"ח. לוחמי חטיבת הראל ירדו אז ...

20 בפברואר, 2009 5 תגובות

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים