מאת גדעון ספירו
ייתכן כי כל מה שכתבתי הוא ספקולציה פראית וייתכן כי זו האמת לאמיתה. בעוד חמישים או מאה שנים, כשייפתחו הארכיונים נדע את האמת. אם מי מקוראיי יהיה עוד בחיים,  שיעלה על קברי ויספר מה גילו המסמכים.

מאת אורי וולטמן
במקום לספק אליבי לנתניהו, ולסייע לו לייצר מראית עין מזויפת של מו"מ לשלום, השמאל הפלסטיני מציג את השאלות האמיתיות: אם מתכוונת ממשלת ישראל לסגת מהשטחים, אז מדוע היא בונה בהן? אם מתכוונת ממשלת ישראל לפתרון של שתי בירות בירושלים, אז מדוע היא ממשיכה בסיפוח הזוחל של חלקה המזרחי?

מאת ראובן קמינר
המפלגות כתבו: "קבלת התוכנית של שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, לתמוך בעסקה ולחתום על הסכם המסגרת זה מעשה התאבדות, ומשמעות התוכנית תהיה השלכות חמורות לעניין הפלסטיני ולזכויות הלאומיות שלנו."

מאת חיים ברעם
ויקטור שם טוב שנפטר בשבת בגיל 99 היה נפגע מאוד אילו כתבתי עליו טור שכולו נופת צופים. כולם אהבו אותו, וגם אני. לא תמיד חייבים להיות נון-קונפורמיסטים. קיימים גם מקרים יוצאים מהכלל, שבהם הרוב בכל זאת צודק. גם שם-טוב עצמו היה דמות חריגה: חבר מפ"ם מהמגזר העירוני.

מאת יעקב מנור
ועד הכפר הפסלטיני עיזבת אל טביב יזם הקמת מחנה מחאה בן 3 ימים כדי לעורר דעת קהל ותמיכה במאבק שהכפר מנהל נגד שלטונות הכיבוש, מאחר ובמהלך מחצית השנה האחרונה הכפר עומד תחת התנכלויות אלימות של ירי גז ורימוני הלם, חסימות, חיפושים, מעצרים ופגיעה גופנית באחד הצעירים, כמו גם צווי הריסה על רוב בתי הכפר.

מאת חיים ברעם
האם החלומות נועדו להגן עלינו בפני המציאות? אין לי תשובה חד-משמעית לשאלה הזאת. דווקא ההזיות והחלומות בהקיץ, כאשר ההכרה מפקחת איכשהו על התרחישים, מספקים לנו לעתים קצת נוחם ועידוד.

מאת חיים ברעם
כאשר קורה משהו באמת מחפיר בשטח הפלילי בארץ, קמה בקרב האזרחים זעקה גדולה. יש בזה משהו מלבב: צקצוקי הלשון משמשים בערבוביה בהרמוניה מסוימת, חילוקי הדעות נעלמים לרגע, וכולנו בסירה אחת.

מאת אבשלום קווה
לא רק אנשים מן הישוב קובלים בפני הפובליציצים למיניהם על עוולות השמאל הרדיקלי. לפני שבועיים פורסם באחד מאותם כלי תקשורת אימתניים מכתב מהשבר הסורי-אפריקני שטען כי אין לו ספק שלא רק הפזורה השמאלנית ומדינת תל-אביב אשמים במצב אלא גם למשולש ברמודה תפקיד מרכזי ביצירת עמק הבכא.

מאת רעיה ירון
גדלתי בקבוץ גניגר על ערכים ברוח הציונות המתחדשת. עד היום ערכים אלה מדריכים אותי. באותה עת לא היה צורך במנהלת  שתנהל את הערכים. תרמנו בגאווה לקק"ל. חונכנו שצה"ל הוא צבא ההגנה לישראל. היום, כשאני מנסה לבחון מה נשאר מאותם ערכים, אני משפילה את עיני מבושה.

מאת יערה בר-און, נעימה ברזל ואילה צור
רצינו לספר לכם על אדם ורטה שלמד בתכנית המוסמך בהוראה (M.Teach) באורנים, מכללה אקדמית לחינוך ליד טבעון. נדהמנו ללמוד את השתלשלות הדברים בבית ספר גרינברג ואת חשיפתו של אדם לאיומים ושיסוי שלובו על ידי מיכאל בן ארי. נראה לנו שאדם זקוק לתמיכה והגנה בדיוק בשמה של "הלמידה המשמעותית" שמשרד החינוך דוגל בה.

מאת חיים ברעם
אחרי שבכיתי בלבי על שולמית אלוני, והרגשתי, כמו רבים אחרים מהמחנה הנאור בישראל, שעולמנו נעשה יותר ריק ויותר חלול בלעדיה, הרשיתי לעצמי לחייך בשקט מר, נוכח המחשבה שהכול השתנה בקצב כה מהיר, עד שאין לנו ברירה אלא להשתנות בעצמנו.