מאת חיים ברעם
נִבעה סדק בשיח הלאומני ונשבה רוח חדשה, חובקת-עולם, בקרב הצעירים בארצות הברית. אם אנחנו שואפים באמת לחולל שינוי יסודי בהלכי הרוח הרווחים בחברה, אין מנוס מפגיעה בערכי היסוד של אותה חברה, שנובעים גם מדבקות לא ביקורתית במיתוסים כוזבים.

אילנה הרסטון-לוטן
אז הפלסטינים ואנחנו, עם מחזור האלימות האינסופי, כבר לא מעניינים אף אחד.  אבל האמת היא, שתמיד ידענו שלא האמריקאים, הבריטים, או הרוסים, וגם לא ערב הסעודית, הקוורטט או האו״ם, יפתרו לנו בעיות הקיום.

מאת גדעון ספירו
זו שעתם של הימין המתלהם הנוקם ותמונת הראי שלו החמאס הרצחני.  שעת הגופות, פולחן המוות. זה האלמנט הממלא אותם באדרנלין. אני שומע את פתרונות מומחי הממסד הממלאים כפטריות לאחר הגשם את אולפני הטלוויזיה השונים ומתחרים ביניהם מי יקיז יותר דם.

מאת אהוד שם טוב
אין ספק שהוועידה מקדמת שלום של האליטה הישראלית-אמריקאית-פלסטינית, של שתי מדינות לשני עמים, ללא עיסוק בכיבוש (כלשהו), לעוולות (כלשהן) או לאחריות (של מישהו על משהו), הרי חלק ממכובדי הוועידה, במציאות ומקום אחרים היו נחשבים לפושעי מלחמה.

מאת חיים ברעם
בעירנו המצב קשה במיוחד אבל גם כאן חייב הציבור האנטי-פשיסטי להתאחד על מצע מינימום: אנשי השמאל החילונים נקראים להפסיק את התעמולה האנטי חרדית הגורפת, לעודד התארגנויות אנטי פשיסטיות מהימין המתון (כמו הקמת בית"ר נורדיה), להגן על התושבים הפלסטינים, כדי להציל את העיר.

מאת חיים ברעם
אכזריות שפוכה, חסרת מיצרים, היא כנראה הדרך הקצרה ביותר ללבם של מאות אלפי ישראלים. מציאות חיינו כמשעבדי עַם אחר יצרה ציבור גדול שלבו רע. השמחה לאידו של האחר הפכה לנורמה, ואילו מושג החסד, שיש לו שורשים עמוקים ביהדות, הפך כאן לבדיחה.

מאת חיים ברעם
כל כמה שנים אנחנו נדרשים לנושא הזה, אבל התרגלנו קצת למצב. אנחנו חיים כמו בקבוצה של בני אדם שנתקעה בדירה קטנה ומוגנת יחסית, שממוקמת באגף מרוחק של בניין בוער. האש לא פוגעת בנו עדיין, רק מלחכת קצת את שולי דירתנו, רומזת לנו שיש עוד למה לצפות אבל לא למה לייחל.

מאת אילן שדה
ההבדל המוצהר בין מרצ לחד"ש הוא היות מרצ "ציונית" וחד"ש לאו. אולם כיום, כאשר הציונות הפכה למושג לא רלוונטי ההבדל הזה הוא זניח. בפועל, אין הבדל מהותי בין עמדות שתי המפלגות הללו.

מאת אדם קלר
בדיוק באותו זמן בו צעדה המחאה השמחה והחיובית ברחובות תל אביב התנהלה מחאה קצת פחות שמחה במתחם המסגדים שבמזרח ירושלים (הר הבית בעברית, חראם א-שריף בערבית), אחת הנקודות הרגישות ביותר באזורנו.

מאת חיים ברעם
אלה שמצטרפים לאזהרות מצעדים מטופשים והרסניים, נדחקים בהדרגה לשוליים. המסקנה היא ברורה: השגיאות והפשעים ימשיכו להתבצע עד שמלוא המחיר ישולם על ידי אזרחי המדינה מכל קשת הדעות.

מאת גדעון ספירו
השם דוד רוזן נשמע לי מוכר. חיפשתי את שמו בפרויקט אותו אני מנהל כבר 30 שנים במסגרתו אני שולח מכתבים אישיים לשופטים שחטאו או פשעו בגזענות, בעיוות דין או סתם ברשעות.  ואכן, רוזן היה "קליינט" שלי.